יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד
יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

337. עיון

עיון הוא הכרחי מאד לכל דבר, אם לחכמת התורה – יתן האדם את רוחו לעיין בעמק ההלכה, ולפלפל בחכמה בקושיות ותירוצים, כדי לברר קש ותבן מן הבר, ולטהר את ההלכה וללבנה, וכדי לקשט את 'הכלה' – אותיות 'הלכה'. וכן לענין הדין צריך לעיין במיצוי הדין להוציא דין אמת לאמתו. וכן לכל עניני העולם צריך עיון רב על כל מעשה ועל כל דיבור, אם לעשות או לחדול, ואיך ובאיזה אופן ראוי לעשות, ומשכיל על דבר ימצא טוב. וזה כלל גדול שלא יהא אדם חכם בעיניו, ועל בינתו אל ישען בהשקפה ראשונה, כי על זה אמרו דרך רמז 'אני אמרתי בחפזי כל האדם כוזב':

ולכן טוב ללמוד בחברותא, וגם בעניני העולם – שומע לעצה חכם, ותשועה ברוב יועץ, וטובים השנים מן האחד. ואם רוצה לסמוך על ידיעתו מפני סיבה שאין לו עם מי לדבר, יעשה דבר זה ואולי יועיל לו, שעל כל דבר שעולה על רוחו בהשקפה ראשונה, בין בתורה בין בעניני העולם, יבקש ויחפש לסתור את עצמו בינו לבין עצמו כאלו איש עומד לקראתו, ומבקש בכל תוקף להפיל סברתו ארצה, ומתוך הויכוח יתברר האמת. אבל אם יבקש להעמיד דעתו – שגיאות מי יבין, כי אין דבר קל כמו להיות האדם טועה בדמיונו, ויבקש רחמים מהחונן לאדם דעת שינחנו בדרך אמת:

 

"אַחַי וְעַמִּי, לָקוֹחַ אֶת סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה, וּבָזֶה וְכָזֶה לִמְדוּ הֵיטֵב, לְטוֹב לָכֶם, שִׁמְעוּ וּתְחִי נַפְשְׁכֶם, שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה תַּשִּׂיגוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא" (מתוך הקדמת המחבר)