(338) חלק שני, פרק כט

הג"ה. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר: הָאָדָם צָרִיךְ לֵידַע, שֶׁבָּא לָעוֹלָם הַזֶּה רַק לִזְמַן קָצוּב בִּשְׁבִיל תּוֹרָה וּמִצְוֹת, וְעָתִיד הוּא לַחֲזֹר לָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן לְקַבֵּל שְׂכָרוֹ, וּכְמוֹ דִּכְתִיב: "אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לַעֲשׂוֹתָם". וְאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: הַיּוֹם לַעֲשׂוֹתָם וּמָחָר לְקַבֵּל שְׂכָרָם. אָכֵן הַיֵּצֶר מְפַתֶּה לָאָדָם בְּבַחֲרוּתוֹ, שֶׁעוֹד יֵשׁ לוֹ שָׁנִים הַרְבֵּה לִחְיוֹת, וּבֶאֱמֶת טָעוּת הִיא, כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ לְמַעְלָה, שֶׁכָּל יוֹם נִתָּן לוֹ מֵאֵת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ בְּחֶשְׁבּוֹן מְצֻמְצָם (וּכְמוֹ דִּכְתִיב: "הֲלֹא צָבָא לֶאֱנוֹשׁ עֲלֵ אָרֶץ"), וְלֹא יָכוֹל לִפְטֹר עַצְמוֹ בְּיוֹם זֶה עַל יְדֵי יוֹם שֶׁאַחֲרָיו. וְהָאָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה הוּא כְּמוֹ אִישׁ, שֶׁבָּא לָגוּר בְּאֶרֶץ רְחוֹקָה עַל זְמַן מְיֻחָד, וּכְמוֹ דִּכְתִיב: "גֵּר אָנֹכִי בָאָרֶץ, אַל תַּסְתֵּר מִמֶּנִּי מִצְוֹתֶיךָ", וְצָרִיךְ לָחוּס עַל כָּל יוֹם וָיוֹם, שֶׁלֹּא יֵלֵךְ לְבַטָּלָה.

וְאָמַרְתִּי מָשָׁל נִמְרָץ עַל זֶה: אִישׁ אֶחָד, בִּשְׁבִיל רֹב עֲנִיּוּתוֹ, עָזַב מוֹלַדְתּוֹ לָנוּד בְּאֶרֶץ רְחוֹקָה (אַפְרִיקָא וְכַדּוֹמֶה) כְּדֵי לְהַחֲיוֹת בְּנֵי בֵּיתוֹ, וְהָיָה שָׁם אֵיזֶה עַשְׂרוֹת שָׁנִים. וְהָיָה עַצְלָן גָּדוֹל בְּטִבְעוֹ וְהוֹלֵךְ בָּטֵל בִּתְמִידוּת. וּפְגָשׁוֹ אִישׁ אֶחָד מִמַּכִּירָיו מֵעִירוֹ וּשְׁאָלוֹ: לָמָּה אַתָּה הוֹלֵךְ בָּטֵל וְלֹא תִּרְאֶה לְהִשְׂתַּכֵּר, שֶׁעַל זֶה הָיְתָה נְסִיעָתְךָ? וְהֵשִׁיב לוֹ: מַה תִּתְפַּלֵּא עָלַי, עוֹד יֵשׁ לִי שְׁהוּת, כִּי מִיּוֹם בִּיאָתִי לְפֹה הוּא עֲדַיִן רַק כְּעֶשְׂרִים שָׁנָה. וַיַּעַן רֵעֵהוּ וַיֹּאמֶר לוֹ: הַאִם חֲסַר דֵּעָה אַתָּה? אֲפִלּוּ אִם הָיִיתָ אֶזְרָח פֹּה וְהָיִיתָ הוֹלֵךְ בָּטֵל בִּתְמִידוּת, גַּם כֵּן אֵין זֶה דֶּרֶךְ יָשָׁר לִפְנֵי אִישׁ, כַּיָּדוּעַ לַכֹּל, וּבִפְרָט שֶׁאַתָּה גֵּר פֹּה וְעָזַבְתָּ אֶרֶץ מוֹלַדְתְּךָ לָבוֹא פֹּה וּלְהִשְׂתַּכֵּר מְעַט וְלַחֲזֹר לִמְקוֹמְךָ, הָיָה לְךָ לְהִתְבּוֹנֵן עַל כָּל יוֹם וָיוֹם לְחַפֵּשׂ אֵיזֶה דָּבָר לְהִשְׂתַּכֵּר בַּאֲשֶׁר תִּמְצָא, וְלֹא יֵלֵךְ שׁוּם יוֹם לְבַטָּלָה, וְאַתָּה מֵשִׁיב שֶׁאַתָּה בְּסַךְ הַכֹּל פֹּה עֶשְׂרִים שָׁנָה? תְּשׁוּבָה כָּזוֹ הִיא שַׁיֶּכֶת לְשׁוֹטִים וְלֹא לַאֲנָשִׁים.

וְהַנִּמְשָׁל מוּבָן מֵאֵלָיו: נִשְׁמַת הָאָדָם, כְּשֶׁהוּרְדָה לָאָרֶץ, הִיא כְּמוֹ גֵּר מַמָּשׁ, (מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּשָּׁמַיִם הִיא כְּמוֹ תּוֹשָׁב, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "גֵּר אָנֹכִי עִמָּךְ, תּוֹשָׁב כְּכָל אֲבוֹתָי") שֶׁבָּא לָגוּר פֹּה כְּדֵי לְהַשִּׂיג תּוֹרָה וּמִצְוֹת, כִּי לְמַעְלָה בַּשָּׁמַיִם אֵינוֹ יָכוֹל לְהִשְׂתַּכֵּר מְאוּמָה, וְנִקְּצָב לוֹ זְמַן מְיֻחָד עַל זֶה, וְאַחַר כָּךְ לַחֲזֹר לִמְקּוֹר שָׁרְשׁוֹ לְמַעְלָה וְלִצְרֹר שָׁם בִּצְרוֹר הַחַיִּים אֶת ה' אֱלֹקָיו. וְצָרִיךְ לְהִתְבּוֹנֵן עַל כָּל יוֹם וָיוֹם וְעַל כָּל שָׁעָה וְשָׁעָה מִיּוֹם הֱיוֹתוֹ לְאִישׁ, שֶׁלֹּא תִּהְיֶה גֵּרוּתוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה לְבַטָּלָה. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: "גֵּר אָנֹכִי בָאָרֶץ (הַיְנוּ לִזְמַן קָצוּב), אַל תַּסְתֵּר מִמֶּנִּי מִצְוֹתֶיךָ". וְהָאִישׁ שֶׁמֵּשִׁיב: עֲדַיִן אֲנִי כְּבֶן עֶשְׂרִים אוֹ כְּבֶן שְׁלֹשׁים וְיֵשׁ לִי שְׁהוּת, הוּא בִּתְשׁוּבָתוֹ כְּמוֹ הֶחָכָם הַבַּטְלָן הַנִּזְכָּר לְעֵיל).