338. כסף (ב)

יֵשׁ לָאָדָם לִהְיוֹת גִּבּוֹר הַכּוֹבֵשׁ אֶת יִצְרוֹ, וְלֹא יְהֵא הַכֶּסֶף נֶחְשָׁב בְּעֵינָיו לִמְאוּמָה נֶגֶד עֲשִׂיַּת רְצוֹן הַבּוֹרֵא, וְיִשְׁתַּמֵּשׁ בְּכַסְפּוֹ לַעֲשׂוֹת רְצוֹן אָבִיו שֶׁבַּשָּׁמַיִם, וְיַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה בְּאֹפֶן שֶׁיְּהֵא קָבוּעַ בְּלִבּוֹ בְּמַסְמְרִים בַּל יִמּוֹט, שֶׁמְּזוֹנוֹתָיו קְצוּבִים לוֹ מִן הַשָּׁמַיִם, וְאִם יַעֲלוּ שָׁמַיִם וְיֵרְדוּ תְּהוֹמוֹת לֹא יוּכְלוּ בְּנֵי אָדָם לְהַעֲדִיף אוֹ לְהַחֲסִיר לוֹ אֲפִילוּ פְּרוּטָה אַחַת, חוּץ מֵהוֹצָאוֹת מִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁאֵינָם קְצוּבִים, אֶלָּא לְהֵפֶךְ, אִם מוֹסִיף – מוֹסִיפִים לוֹ מִן הַשָּׁמַיִם. וְעַל כֵּן, יֵשׁ קוֹנֶה עוֹלָמוֹ בְּמָמוֹנוֹ, שֶׁמַּרְבֶּה צְדָקָה, מַרְבֶּה מִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, וְקוֹנֶה שֵׁם טוֹב לְעַצְמוֹ, קוֹנֶה לוֹ דִּבְרֵי תּוֹרָה, קוֹנֶה לוֹ חַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. וּלְכָל דִּבְרֵי תּוֹרָה וּלְכָל דָּבָר טוֹב צָרִיךְ מָעוֹת, "וְהַכֶּסֶף יַעֲנֶה אֶת הַכֹּל". מִי חָכָם וְיִשְׁמֹר אֵלֶּה, וְלֹא יְהֵא נִרְדַּם. "סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע, אֶת הָאֱלֹקִים יְרָא וְאֶת מִצְוֹתָיו שְׁמוֹר, כִּי זֶה כָּל הָאָדָם".