(34) שער הזכירה, פרק ז

הג"ה. (וּרְאֵה אָחִי דְּבַר פֶּלֶא בְּעִנְיַן הֶבֶל פִּיהֶם שֶׁל תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן, אַף דְּאֵין לָהֶם שׁוּם קְדֻשַּׁת מַחֲשָׁבָה וּדְבֵקוּת לַה' בְּעֵת דִּבּוּרָם, עִם כָּל זֶה הָעוֹלָם קַיָּם עַל הֶבֶל פִּיהֶם זֶה. וּלְמָה זֶה דוֹמֶה? לְעָנִי אֶחָד שֶׁמָּצָא אֶבֶן טוֹבָה וִיקָרָה, אֲשֶׁר סְגֻלָּתָהּ רַבָּהּ מְאֹד לְכַמָּה עִנְיָנִים וְאֵינָהּ נִמְצֵאת רַק בְּכִתְרֵי הַמְּלָכִים, וְנוֹדַע דָּבָר זֶה לַמֶּלֶךְ וְהֶעֱשִׁירוֹ בְּעֹשֶר גָּדוֹל. וְהִנֵּה הֶעָנִי הַהוּא שֶׁמְּצָאָהּ, אַף שֶׁהוּא אֵינוֹ יָכוֹל לְהַשִׂיג בְּחָכְמָתוֹ אֶת גֹּדֶל הַסְּגֻלָּה שֶׁל הָאֶבֶן, עִם כָּל זֶה גֹּדֶל טוֹבָתָהּ שֶׁל הָאֶבֶן בְּעַצְמוּתָהּ וְגֹדֶל אוֹרָהּ הֵסֵבָּה לוֹ אֶת כָּל הַטּוֹב הַהוּא, שֶׁנַּעֲשָׂה שַׂר וְחָשׁוּב בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ. כֵּן הַדָּבָר מַמָּשׁ בְּעִנְיְנֵי תּוֹרַת אֱלֹקַים חַיִּים, שֶׁאֵין צָרִיךְ הָאָדָם שֶׁרוֹצֶה לְהִתְקַדֵּשׁ עַל יָדָהּ הֲכָנָה רַבָּהּ שֶׁתִּתְקַדֵּשׁ עַל יָדוֹ, כִּי הִיא בְּעַצְמוּתָהּ קְדוֹשָׁה וְנוֹרָאָה עַד מְאֹד. וּכְשֶׁהָאָדָם מְדַבֵּר בָּהּ הוּא מִתְדַּבֵּק בִּקְדֻשָּׁתָהּ כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כִּי מִדֵּי דַבְּרִי בּוֹ זָכֹר אֶזְכְּרֶנּוּ עוֹד" וְגוֹ' וְהוּא קָאֵי עַל הָעֵת שֶׁלּוֹמֵד הַתּוֹרָה (כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּנֶפֶשׁ הַחַיִּים). וְרַק צָרִיךְ הָאָדָם לִזָּהֵר שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה בְּהֶפְכּוֹ, דְּהַיְנוּ שֶׁלֹּא יַחְשִׁיךְ אוֹרָהּ, עַל יְדֵי זֶה שֶׁיְּטַמֵּא אֶת הַדִּבּוּר שֶׁלּוֹ. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר לֵהּ רַב פָּפָּא לְאַבַּיֵּי: דִּידִי וְדִידָךְ מַאי? פֵּרוּשׁ: הַתּוֹרָה שֶׁלָּנוּ מִצַּד עַצְמָהּ הִיא יוֹתֵר קְדוֹשָׁה מִתּוֹרַת הַתִּינוֹקוֹת, כִּי הִיא בְּמַחֲשָׁבָה קְדוֹשָׁה, וְהֵשִׁיבוֹ: אֵינוֹ דּוֹמֶה הֶבֶל פִּיו וְכוּ' פֵּרוּשׁ: כִּי הַפְּגָם הוּא יוֹתֵר מֵהַמַּעֲלָה, וְהַטַּעַם הוּא כַּנַּ"ל.)

וְעַתָּה נֶחֱזֵי אֲנַן, אִם בְּאַרְזֵי הַלְּבָנוֹן הָרִאשׁוֹנִים, אֲשֶר מַחְשְׁבוֹתָם הָיוּ תָּמִיד דְּבוּקּוֹת בְּהַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּיִרְאַת ה' וּבְמִצְוֹתָיו, וְדִבּוּרָם הָיָה תָּמִיד בִּקדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה גְּדוֹלָה, וְאִם בְּמִקְרֶה נִתְעָרֵב אֶצְלָם דִּבּוּר אֶחָד שֶׁלֹּא כַּהֹגֶן, בְּוַדַּאי עָשׂוּ תֵּכֶף תְּשׁוּבָה הֲגוּנָה, עִם כָּל זֶה הִזִּיק דָּבָר זֶה לְכָל קְדֻשַּׁת הַדִּבּוּר בִּכְלָלוֹ, שֶׁלֹּא הָיָה פּוֹעֵל בִּקְדֻשָׁה כָּרָאוּי. אִם כֵּן מַה נַּעֲשֶׂה אֲנַן, אֲזוֹבֵי הַקִּיר, אֲשֶׁר קְבִיעוּתֵנוּ בַּתּוֹרָה הוּא בְּלָאו הָכִי גַּם כֵּן בְּמַדְרֵגָה קְטַנָּה וּשְׁפֵלָה, בַּעֲוֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים, אִם עוֹד נְטַמֵּא פִּינוּ, חַס וְשָׁלוֹם, בְּדִבְרֵי לָשׁוֹן הָרָע וּרְכִילוּת וְלֵיצָנוּת וּמַחֲלֹקֶת וְכַדּוֹמֶה, מַה קְּדֻשָּׁה יְכוֹלָה לָחוּל עַל הַלִּמּוּד הַהוּא שֶׁלּוֹמֵד אַחַר כָּךְ בְּזֶה הַפֶּה?