יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד
יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

342. עצבות (ב)

מי שהוא בר דעת, לא ימצא מקום להתעצב על שום דבר, כי העצבות יכולה להיות על אחד מהשנים: או על דבר שיש לו תקנה, או על דבר שאין לו תקנה. ועתה, אם יש תקנה – מה לו להתעצב, יעשה התקנה וינצל. ואם אין תקנה – מה יועיל בכך שיתעצב, הרי דוד המלך עליו השלום, כשמת בנו – ציוה לערוך השלחן ואמר שימו לחם, כי אמר, מה בצע ענות אדם נפשו, האם אוכל להשיבו, אני אלך אליו, והוא לא ישוב אלי.

ועוד יחשוב האיש בזמן עצבותו, כי אין טובה בעולם כטובת היות לנו תורת אמת, חוקים ומצות טובים. וידמה כמי שיש לו אלף אלפים דינרי זהב, ואבדה ממנו פרוטה קטנה, שאינו חושש עליה. ואם מתעצב על עניני העולם הזה, הרי זה דומה למי שאבדה ממנו פרוטה ומשליך לאבוד עליה זהב ופז רב, כן הדבר הזה. כזאת וכזאת החי יתן אל לבו להעביר רעה מבשרו, ויהיה שמח וטוב לב, ובשרו ישכן לבטח.

 

"אַחַי וְעַמִּי, לָקוֹחַ אֶת סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה, וּבָזֶה וְכָזֶה לִמְדוּ הֵיטֵב, לְטוֹב לָכֶם, שִׁמְעוּ וּתְחִי נַפְשְׁכֶם, שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה תַּשִּׂיגוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא" (מתוך הקדמת המחבר)