342. כתיבה (ב)

וְהִנֵּה, מִי שֶׁחֲנָנוֹ ה' דַּעַת, וְשָׂם חֶלְקוֹ מִיּוֹשְׁבֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ, מָה טוֹב שֶׁיִּרְשֹׁם בִּכְתָב כָּל אֲשֶׁר חֲנָנוֹ ה' לְחַדֵּשׁ, דָּבָר קָטָן וְדָבָר גָּדוֹל, וְאַל יִתְרַשֵּׁל, שֶׁכְּבָר אָמְרוּ שֶׁעָתִיד אָדָם לִתֵּן אֶת הַדִּין עַל אֲשֶׁר לֹא כָּתַב בְּסֵפֶר כָּל אֲשֶׁר גִּילוּ לוֹ מִן הַשָּׁמַיִם חִדּוּשֵׁי תּוֹרָה.

וְעוֹד אָמְרוּ, שֶׁהַכּוֹתֵב חִדּוּשֵׁי תּוֹרָה, מַעֲלִים עָלָיו כְּאִילוּ הִקְרִיב קָרְבָּנוֹת.

וְיָבוֹא זְמַן שֶׁיִּהְיוּ שִׂפְתוֹתָיו דּוֹבְבוֹת בַּקֶּבֶר, וְתַשְׂבִּיעַ בְּצַחְצָחוֹת נַפְשׁוֹ.

וְאִם חֲנָנוֹ ה' לְשׁוֹן לִמּוּדִים, לָדַעַת לְהוֹכִיחַ בְּשֵׁבֶט פִּיו, יִכְתֹּב בְּסֵפֶר תּוֹכְחוֹת מוּסָר וְקִצּוּרֵי דִּינִים הַנִּצְרָכִים וְכַדּוֹמֶה, וְלֹא יִמָּנַע שֶׁיַּעֲשׂוּ דְּבָרָיו פֵּרוֹת בִּזְמַן מִן הַזְּמַנִּים אֲפִילוּ לְאֶחָד מֵאֶלֶף, וְאָז אַשְׁרָיו וְאַשְׁרֵי חֶלְקוֹ, שֶׁאִלּוּ לֹא בָּא לָעוֹלָם אֶלָּא לָזֶה, דַּי לוֹ.

וּמָה טוֹב וּמָה נָעִים אִם יוּכַל הָאָדָם לְקַיֵּם בְּעַצְמוֹ מִצְוַת כְּתִיבַת סֵפֶר תּוֹרָה לְעַצְמוֹ.