344. כיליות (ב)

אָמְנָם יֵשׁ פְּעָמִים שֶׁהַכִּילִיוּת נִצְרֶכֶת, שֶׁלֹּא לְפַזֵּר וּלְאַבֵּד וּלְהוֹצִיא הוֹצָאוֹת מְרֻבּוֹת בְּמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ, שֶׁהֲרֵי הַתּוֹרָה חָסָה עַל מָמוֹנָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וַאֲפִלּוּ שָׁוֶה פְּרוּטָה יְהֵא חָשׁוּב בְּעֵינָיו הַרְבֵּה שֶׁלֹּא לְהַנִּיחוֹ לְאִבּוּד, שֶׁכֵּן מָּצִינוּ בְּיַעֲקֹב אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁסִּכֵּן עַצְמוֹ עַל פַּכִּים קְטַנִּים, לְפִי שֶׁהַצַּדִּיקִים חָבִיב עֲלֵיהֶם מָמוֹנָם, כֵּיוָן שֶׁאֵין פּוֹשְׁטִים יְדֵיהֶם בְּגֶזֶל.

וְאַף עֲשִׁירֵי עַם, שֶׁמַּרְבִּים לַעֲשׂוֹת טוֹב, לֹא הֻתַּר לָהֶם מִפְּנֵי זֶה לְפַזֵּר וּלְאַבֵּד וְלַעֲבֹר עַל בַּל תַשְׁחִית, שֶׁהֲרֵי עֲדַיִן לֹא הֶעֱשִׁירוּ אֶת כָּל הָעֲנִיִּים, וַעֲתִידִים לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן בְּמַה הוֹצִיאוּ אֶת מָמוֹנָם אֲשֶׁר הֻפְקַד בְּיָדָם מִן הַשָּׁמַיִם.

– – – – –

וּבִפְרָט תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, וּנְשׁוֹתֵיהֶם, וְכָל בְּנֵי בֵּיתָם, חוֹבָה מֻטֶּלֶת עֲלֵיהֶם לְדַקְדֵּק הַרְבֵּה בְּהוֹצָאוֹתֵיהֶם, שֶׁלֹּא לְהוֹצִיא אֶלָּא דָּבָר שֶׁהוּא מֻכְרָח, וְכָל מְגַמָּתָם תִּהְיֶה לְמַעֵט בַּהוֹצָאָה כָּל מַה שֶׁאֶפְשָׁר, וְלֹא יַקְפִּידוּ עַל חֶסְרוֹן נוֹי הַמַּלְבּוּשִׁים וְהַתַּכְשִׁיטִים וְתִקּוּן מַאֲכָלִים טוֹבִים, רַק יִסְתַּפְּקוּ בַּמּוּעָט, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִצְטָרֵךְ הַתַּלְמִיד חָכָם לִהְיוֹת טָרוּד וּלְמַעֵט בִּמְלַאכְתּוֹ, מְלֶאכֶת שָׁמַיִם, חַס וְשָׁלוֹם, וְדַי לָהֶם חֶלְקָם בַּחַיִּים הָאֲמִתִּיִּים – בְּעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ טוֹב.

וְאִם כֹּה תַּעֲשֶׂה אֵשֶׁת הַתַּלְמִיד חָכָם, וְתִהְיֶה צוֹפִיָּה הֲלִיכוֹת בֵּיתָהּ כַּדָּת, מָה טוֹב חֶלְקָהּ, שֶׁהִיא נוֹטֶלֶת חֵלֶק בָּרֹאשׁ, בִּזְכוּת הַתּוֹרָה, אֲשֶׁר יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים, וְגַם כָּל אַנְשֵׁי הַבַּיִת וְכָל הַמְּסַיְּעִים לְתַלְמִיד חָכָם יִקְחוּ חֶלְקָם בִּשְׂכַר הָעוֹלָם הַבָּא.