346. לבישה (ב)

אַשְׁרֵיהֶם יִשְׂרָאֵל, שֶׁאֲפִילוּ עָנִי שֶׁבָּהֶם יֵשׁ לוֹ מַלְבּוּשׁ לְשַׁבָּת. וּבִכְלָל הַזְּהִירוּת, שֶׁיִּלְבַּשׁ מַלְבּוּשֵׁי שַׁבָּת בְּעֶרֶב שַׁבָּת, וְלֹא יִקְרַב לְקַבֵּל קְדֻשַּׁת הַדְרַת הַשַּׁבָּת בְּבִגְדֵי חוֹל, כְּמִנְהַג אֵיזֶה אֲנָשִׁים בְּאֵיזֶה מְקוֹמָן, כִּי מִנְהָג רַע הוּא, וּזְרִיזִין מַקְדִּימִין לְמִצְווֹת.

_

יֵשׁ לָאָדָם לְהִזָּהֵר וּלְהִשָּׁמֵר מֵאִסּוּר שַׁעַטְנֵז, וְיַחְקֹר בְּשֶׁבַע חֲקִירוֹת וּדְרִישׁוֹת עַל עִנְיַן חוּטֵי הַתְּפִירָה, כִּי רַבָּה הַמַּכְשֵׁלָה בֵּין הַחַיָּטִים, שֶׁתּוֹפְרִים בֶּגֶד צֶמֶר בְּחוּטֵי פִּשְׁתָּן, וְיִבְדֹּק וְיַחְקֹר עַד מָקוֹם שֶׁיָּדוֹ מַגַּעַת, עַד שֶׁיִּתְבָּרֵר לוֹ בְּבֵרוּר גָּמוּר שֶׁהוּא כָּשֵׁר. וּכְבָר אָמְרוּ שֶׁהַלּוֹבֵשׁ שַׁעַטְנֵז אֲפִילוּ שָׁעָה אַחַת, אֵין תְּפִלָּתוֹ נִשְׁמַעַת, חַס וְשָׁלוֹם. לָכֵן כָּל אָדָם יִזָּהֵר בִּלְבוּשׁוֹ לִכְבוֹד צוּר קְדוֹשׁוֹ.