(35) שער הזכירה, פרק ז

וּמִזֶּה נוּכַל לְהָבִין גֹּדֶל רִפְיוֹנֵנוּ בַּתּוֹרָה וּבַמִּצְוֹת, בַּעֲוֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים, דַּהֲלֹא אָנוּ רוֹאִין בְּחוּשׁ, שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד קוֹבֵעַ אֶת רַעֲיוֹנוֹתָיו תָּמִיד בְּעִנְיְנֵי עִסְקוֹ וּמִסְחָרוֹ לְהַרְבּוֹתוֹ וּלְהַגְדִּילוֹ וְגַם לְהָסִיר מִמֶּנּוּ שׁוּם סִבָּה שֶׁיִּגְרֹם לְהַפְסִידוֹ, וְלֹא יַעֲלֶה עַל לֵב שׁוּם בַּר דַּעַת, שֶׁיְּקַלְקֵל בְּעַצְמוֹ אֶת עִסְקוֹ וּמִסְחָרוֹ אֲשֶׁר הוּא מִתְפַּרְנֵס מִמֶּנּוּ. וְאִלּוּ בְּעִנְיְנֵי הַתַּכְלִית הַנִּרְצָה, הַכֹּל הוּא לְהִפּוּךְ. שֶׁלֹּא דַּי שֶׁגָּבַר יִצְרֵנוּ עָלֵינוּ בְּכָל יוֹם וָיוֹם לְהוֹסִיף חֵטְּא וָפֶשַׁע, אַף נָשִׂים סִבּוֹת וְעִנְיָנִים, אֲשֶׁר עַל יָדָם יְקֻלְקַל, חַס וְשָׁלוֹם, גַּם יֶתֶר הַפְּלֵטָה הַנִּשְׁאֶרֶת לָנוּ, וְהֵם הַמְּעַט תּוֹרָה וּתְפִלָּה שֶׁיֵּשׁ בְּיָדֵנוּ.

וַה' יַעֲבִיר עֵינֵינוּ מֵרְאוֹת שָׁוְא וִיזַכֵּנוּ לְהַכִּיר אֶת גֹּדֶל עֵרֶךְ קְדֻשַּׁת הַתּוֹרָה, וְעַל יְדֵי זֶה יֵרָפְאוּ נַפְשׁוֹתֵינוּ, וְיֻמְתַּק דְּבָרֶיהָ בְּפִינוּ מִדְּבַשׁ, כַּכָּתוּב: "הַנֶּחֱמָדִים מִזָּהָב וּמִפָּז רָב וּמְתוּקַים מִדְּבַשׁ" וְגוֹ'.