(350) חתימת הספר, פרק א

ט. כְּשֶׁמִּתְפַּלֵּל בְּצִבּוּר, יֵשׁ לוֹ בָּרְכוּ וּקְדֻשָּׁה וְאָמֵן, יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּה, שֶׁכָּל דָּבָר בִּפְנֵי עַצְמוֹ הוּא עִנְיָן נוֹרָא מְאֹד, שֶׁעַל יְדֵי אֲמִירַת בָּרְכוּ נַעֲשֶׂה כֶּתֶר לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כִּדְאִיתָא בְּמִדְרַשׁ כּוֹנֵן. וְעַל יְדֵי קְדֻשָּׁה מְקַיֵּם מַה שֶּׁאָמַר הַכָּתוּב: "וְנִקדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"; וְעַל יְדֵי זֶה מִתּוֹסֶפֶת קדֻשָּׁה עַל עַצְמֵנוּ, וּכְמוֹ שֶׁמְּסַיֵּם הַכָּתוּב: "אֲנִי ה' מְקַדִּשְׁכֶם". וְעַל יְדֵי אָמֵן, יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּה, מוֹחֲלִין לוֹ עַל כָּל עֲוֹנוֹתָיו, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: כָּל הָעוֹנֶה אָמֵן, יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּה בְּכָל כֹּחוֹ, הַיְנוּ בְּכָל כַּוָּנָתוֹ, אֲפִלּוּ יֵשׁ בּוֹ שֶׁמֶץ שֶׁל מִינוּת, מוֹחֲלִין לוֹ.

(הגה"ה. וּמַה מְּאֹד צָרִיךְ הָאָדָם לְהִתְחַזֵּק לִשְׁמֹר שֶׁלֹּא לְבַטֵּל אֲמִירַת הַקְּדֻשָּׁה וְאָמֵן, יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּה, דְּהִנֵּה יָדוּעַ מַה שֶּׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, דִּלְמַעְלָה יֵשׁ כַּמָּה אַלְפֵי רִבְבוֹת מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, שֶׁאוֹמְרִין קְדֻשָּׁה בְּכָל יוֹם תָּמִיד בְּאֵימָה וּבְיִרְאָה, וְאִיתָא בְּתָנָא דְבֵי אֵלִיָּהוּ פֶּרֶק ט"ז, שֶׁיֵּשׁ אַרְבַּע מֵאוֹת וְתִשְׁעִים וְשִׁשָּׁה אֲלָפִים רִבְבוֹת מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, שֶׁעוֹמְדִין לְפָנָיו וּמְקַדְּשִׁין שְׁמוֹ הַגָּדוֹל בְּכָל יוֹם תָּמִיד, מִיצִיאַת הַחַמָּה עַד שְׁקִיעָתָהּ אוֹמְרִים: קָדוֹשׁ, קדוֹשׁ, קָדוֹשׁ, וּמִשְּׁקיעַת הַחַמָּה עַד יְצִיאָתָהּ אוֹמְרִין: בָּרוּךְ כְּבוֹד ה' מִמְּקּוֹמוֹ. וְכַמָּה יִתְבַּיֵּשׁ הָאָדָם בְּבוֹאוֹ לָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן, וְיִרְאֶה אֶת כָּל הָרַעַשׁ הַגָּדוֹל, הַיּוֹצֵא מֵאַלְפֵי רִבְבוֹת מַלְאָכִים קְדוֹשִׁים, שֶׁמְּקַדְּשִׁים וּמְשַׁבְּחִים שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁיְּצָרָם וּבְרָאָם בְּחֶדְוָה וּבְשִׂמְחָה, כְּשֶׁיִּזְכֹּר דִּכְשֶׁהָיָה בְּעוֹלַם הָעֲשִׂיָּה, נָתַן לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גַּם כֵּן אֶת הַמַּעֲלָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת לְפָאֵר וּלְהַקְדִּישׁ אֶת שְׁמוֹ הַגָּדוֹל תָּמִיד בְּכָל עֵת כִּצְבָא הַמָּרוֹם בַּמָּרוֹם, וְהוּא הִתְעַֹצֵּל וּבִטֵּל זֹאת בְּחֵפֶץ נַפְשׁוֹ. וְהָעִקָּר שֶׁיִּתְבּוֹנֵן בִּימֵי חַיָּיו, שֶׁיָּבוֹא עֵת שֶׁיַּחְפֹּץ בְּכָל נַפְשׁוֹ לְפָאֵר וּלְקַדֵּשׁ אֶת שֵׁם ה', אֲבָל לֹא תִּהְיֶה לוֹ רְשׁוּת עַל זֶה, דְּאָדָם אֵין לוֹ רְשׁוּת לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה וְכֵן לְקַדֵשׁ אֶת שֵׁם ה', כִּי אִם בְּעוֹדוֹ בְּחַיָּיו בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְכַיָּדוּעַ.)

וְהִנֵּה אִם נָבוֹא לְחֶשְׁבּוֹן, יִתְבּוֹנֵן הָאָדָם בְּעַצְמוֹ אֶת הַזְּרִיזוּת הַיְתֵרָה, שֶׁרָאוּי לָאָדָם עַל עִנְיָן הַזֶּה, דְּהַיְנוּ לְהִתְחַזֵּק לְהִתְפַּלֵּל בְּצִבּוּר יוֹם יוֹם, כִּי הִנֵּה מִיּוֹם אֶחָד בִּלְבַד מִתְּפִלַּת שַׁחֲרִית וּמִנְחָה יֵשׁ לוֹ שְׁלֹשִים וּשְׁמוֹנָה אֲמֵנִים מִן תְּשַׁע עֶשְׂרֵה בְּרָכוֹת שֶׁל תְּפִלָּה (וְאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: כָּל הַזָּהִיר בַּעֲנִיַּת אָמֵן, פּוֹתְחִין לוֹ שַׁעֲרֵי גַּן עֵדֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: "פִּתְחוּ שְׁעָרִים וְיָבֹא גּוֹי צַדִיק שֹׁמֵר אֱמֻנִים". אַל תִּקְרִי: "אֱמֻנִים", אֶלָּא אֲמֵנִים.) וּשְׁמוֹנֶה פְּעָמִים אָמֵן, יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּה וְעוֹד שִׁשָׁה עָשָׂר אֲמֵנִים מִן הַקַּדִּישִׁים וּשְׁתֵּי קְדֻשׁוֹת וּבָרְכוּ.

וְהִנֵּה כָּל זֶה הוּא מִיּוֹם אֶחָד. וְאִם כֵּן, צֵא וַחֲשֹׁב, כַּמָּה יֵשׁ לוֹ מִשָּׁבוּעַ אֶחָד וּמֵחֹדֶשׁ אֶחָד וְכָל שֶׁכֵּן מִשָּׁנָה שְׁלֵמָה, הֲלֹא אֵין מִסְפָּר לְרִבּוּי הַזְּכֻיּוֹת שֶׁמִּתְרַבּוֹת לָאָדָם עַל יְדֵי רְגִילוּתוֹ לְהִתְפַּלֵּל בְּצִבּוּר.