(351) חתימת הספר, פרק א

י. וּבִפְרָט בְּיוֹם שֵׁנִי וַחֲמִישִׁי מְקַיֵּם גַּם כֵּן הַמִּצְוָה שֶׁל קרִיאַת הַתּוֹרָה, שֶׁהִיא תַּקָּנָה קְדוּמָה מִימוֹת מֹשֶה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, כִּדְאִיתָא בְּבָבָא קָמָא. וּבִזְמַן הַגְּמָרָא הָיוּ אַנְשֵׁי הַכְּפָרִים בָּאִין לָעִיר בְּיוֹם שֵׁנִי וַחֲמִישִׁי לִשְׁמֹעַ קרִיאַת הַתּוֹרָה, כִּדְאִיתָא בְּרֵישׁ מְגִלָּה. וּבַעֲוֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים, אָנוּ צְרִיכִין לְהִתְבּוֹשֵׁשׁ מֵאַנְשֵׁי הַכְּפָרִים שֶׁבַּדוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים, שֶׁהֵם לֹא הָיוּ מִתְעַצְּלִין אֲפִלּוּ לִסַּע מִן הַכְּפָרִים לַעֲיָרוֹת בִּשְׁבִיל זֶה, וּבֵינֵינוּ מָצוּי בִּשְׁבִיל דָּבָר קָטָן לִסַּע אֲפִלּוּ בְּיוֹם ב' וְה' בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּם מִן הָעִיר וְכַדּוֹמֶה, וְלֹא לִשְׁמֹעַ קְרִיאַת הַתּוֹרָה.

יא. הִנֵּה הִצַּעְנוּ מִקְצַת גֹּדֶל מַעֲלַת הָאִישׁ, שֶׁמִּתְרַגֵּל לְהִתְפַּלֵּל בְּצִבּוּר, שֶׁמִּתְרַבִּים מִצְוֹתָיו וּזְכֻיּוֹתָיו מְאֹד מְאֹד. וְהָעִקָּר בָּזֶה, שֶׁתִּהְיֶה לוֹ מִצְוָה זוֹ בִּקְבִיעוּת, וְלֹא יִתְרַפֶּה מִמֶּנָּה, אֲבָל אִם פַּעַם יַעֲשֶׂנָּה וּפַעַם יִתְרַפֶּה מִמֶּנָּה, חַס וְשָׁלוֹם, הוּא בִּכְלַל: "וְאִם תֵּלְכוּ עִמִּי קֶרִי", וּכְמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י בַּחֻמָּשׁ, עַיֵּן שָׁם. וְכֵן אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, שֶׁכְּשֶׁהָאָדָם רָגִיל לָבוֹא לְבֵית הַמִּדְרָשׁ וּפַעַם אַחַת לֹא בָּא, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹאֵל עָלָיו, מַדּוּעַ לֹא בָּא. וְזֶה רוֹמֵז הַכָּתוּב, שֶׁאוֹמֵר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: "מַדּוּעַ בָּאתִי וְאֵין אִישׁ, קָרָאתִי וְאֵין עוֹנֶה". אִם לִדְבַר מִצְוָה הָלַךְ נֹגַהּ לוֹ, וְאִם לִדְבַר הָרְשׁוּת הָלַךְ אֵין נֹגַהּ לוֹ. "יִבְטַח בְּשֵׁם ה"', הַיְנוּ שֶׁהָיָה לוֹ לִבְטֹחַ בְּשֵׁם ה' וְלֹא בָּטַח. עַד כָּאן לְשׁוֹן הַגְּמָרָא. וְהַכַּוָּנָה אֲפִלּוּ אִם מִזְדַּמֵּן לוֹ אֵיזֶה רֶוַח בְּעֵת שֶׁצָּרִיךְ לֵילֵךְ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ, אַל יַבִּיט עַל זֶה וְיִבְטַח בְּשֵׁם ה', שֶׁמַּה שֶׁנִּקְצַב לוֹ מִן הַשָּׁמַיִם, לֹא יֶחְסַר לוֹ עַל יְדֵי זֶה, וּבֶאֱמֶת כַּמָּה פְּעָמִים הוּא לְנִסָּיוֹן. לְהָאָדָם מִלְּמַעְלָה, שֶׁמְּנַסִּים אוֹתוֹ. וּכְעֵין מַה שֶּׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: אֵין לְךָ אָדָם, שֶׁאֵינוֹ עוֹמֵד בְּנִסָּיוֹן, מְנַסֶּה לְעָשִׁיר וּמְנַסֶּה לְעָנִי וְכוּ'. וְכַאֲשֶׁר יִתְבּוֹנֵן הָאָדָם, יִרְאֶה זֶה בְּחוּשׁ, שֶׁעוֹמֵד לִפְעָמִים כָּל הַיּוֹם בַּחֲנוּתִ, וְאֵין מִזְדַּמְּנִים לוֹ כָּל כָּךְ קוֹנִים, וְכַאֲשֶׁר הִגִּיעַ זְמַן תְּפִלַּת הַמִּנְחָה (אוֹ בְּעֶרֶב שַׁבָּת קֹדֶם שְׁקִיעָה) בָּאִים אֶצְלוֹ קוֹנִים חֲדָשִׁים, שֶׁלֹּא רָאָה אוֹתָם מֵעוֹלָם, וּמַפְצִירִים בּוֹ שֶׁיִּמְכֹּר לָהֶם. וְכָל זֶה הוּא לְנִסָּיוֹן, שֶׁמְּנַסֶּה אוֹתוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּזֶה, אִם בֶּאֱמֶת יָקָר בְּעֵינָיו עֲבוֹדָתוֹ בְּכָל לֵב וּבְכָל נֶפֶשׁ.

יב. וְעֵל כָּל אֵלּוּ הַמַּעֲלוֹת שֶׁכָּתַבְנוּ לְמַעְלָה לְהַרְגִּיל בְּמִצְוָה זוֹ שֶׁל תְּפִלָּה בְּצִבּוּר, יֵשׁ עוֹד מִצְוָה פְּרָטִית גְּדוֹלָה מְאֹד עַל יְדֵי זֶה, שֶׁבָּזֶה הוּא מְחַנֵּךְ אֶת בָּנָיו גַּם כֵּן לַעֲבוֹדַת ה', כִּי כְּשֶׁהַבֵּן רוֹאֶה שֶׁאָבִיו הוֹלֵךְ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ, וְהַמִּצְוָה חֲבִיבָה בְּעֵינָיו, מִתְרַגֵּל הוּא גַּם כֵּן לְמִצְוָה זוֹ, וּכְבוֹד הַשֵּׁם מִתְרַבֶּה עַל יְדֵי זֶה. וְהִנֵּה בֶּאֱמֶת מְאֹד תָּמַהְתִּי, מַהוּ זֶה שֶׁבְּיָמֵינוּ אֵין אָנוּ רוֹאִין מִן הַבַּחוּרִים בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ, כִּי אִם מְעַט מִן הַמְּעַט, זְעֵיר שָׁם זְעֵיר שָׁם. ? וְאָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר, שֶׁהַבֵּן לוֹמֵד מֵאָבִיו, כִּי כְּשֶׁהוּא רוֹאֶה לְאָבִיו, שֶׁהַמִּצְוָה אֵינָהּ חֲבִיבָה בְּעֵינָיו, שֶׁפַּעַם הוֹלֵךְ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ וּפַעַם מִתְפַּלֵּל בְּבֵיתוֹ (אַף שֶׁלֹּא בְּאֹנֶס), הוּא תּוֹפֵס לְמִדָּה טוֹבָה זוֹ בְּיֶתֶר שְׂאֵת וְאֵינוֹ הוֹלֵךְ כְּלָל. וְאִם כֵּן נִמְצָא, לְבַד שֶׁאֵינוֹ מְקַיֵּם מִצְוַת חִנּוּךְ, אַדְּרַבָּה, גּוֹרֵם לְהֶפֶךְ, חִנּוּךְ רַע, לְהָסִיר בָּנָיו מִדֶּרֶךְ ה', וְאָשֵׁם הוּא לֶעָתִיד גַּם עֲלֵיהֶם. וְאִישׁ הַנִּלְבָּב יָשִׂים כָּל זֶה עַל לִבּוֹ, וְאָז אַשְׁרָיו וְטוֹב לוֹ.