351. מנוחה (ב)

הַבּוֹטֵחַ בַּה' וּמַאֲמִין בּוֹ בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, יִבְחַר לוֹ אוּמָנוּת נְקִיָּה וְקַלָּה, וּמִסְחַר שֶׁאֵין בּוֹ כָּל כָּךְ טִירְחָא וּפִזּוּר הַנֶּפֶשׁ, וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁלֹּא יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה מִלְּהִתְפַּלֵּל בְּצִבּוּר שַׁחֲרִית מִנְחָה וְעַרְבִית, וְלֹא יַעֲשֶׂה עָוֶל, חַס וְשָׁלוֹם, וְאֵין מַעְצוֹר לַה' לְהוֹשִׁיעַ בְּרַב אוֹ בִּמְעַט. וְאַדְרַבָּה, הַבּוֹטֵחַ בַּה' וְעוֹשֶׂה טוֹב, יִשְׂבַּע לֶחֶם וְיִהְיֶה טוֹב. וְהֵן אֱמֶת שֶׁהַכֹּל לְפִי מַעֲשָׂיו שֶׁל אָדָם, לִפְעָמִים גּוֹזְרִים עָלָיו שֶׁיָּבוֹאוּ לוֹ מְזוֹנוֹתָיו עַל יְדֵי עָמָל וְטֹרַח וְשֶׁיִּהְיֶה לוֹ פִּזּוּר הַנֶּפֶשׁ, וְאֵין אָדָם לוֹקֶה בְּאֶצְבָּעוֹ מִלְּמַטָּה אֶלָּא אִם כֵּן גּוֹזְרִים עָלָיו מִלְּמַעְלָה, אֲבָל בֶּאֱמֶת אָמְרוּ 'בְּדֶרֶךְ שֶׁאָדָם רוֹצֶה לֵילֵךְ מוֹלִיכִים אוֹתוֹ', וְחוֹבָה מֻטֶּלֶת עַל הָאָדָם לְהִשְׁתַּדֵּל בְּרֹב עוֹז וְתַעֲצוּמוֹת וּלְהִסְתַּפֵּק בַּמּוּעָט, כְּדֵי לְבַקֵּשׁ שֶׁקֶט, וְיִשּׁוּב וּמְנוּחָה, כִּי טוֹב הַדָּבָר לַעֲבוֹדַת ה' יִתְבָּרַךְ, וְה' לֹא יִמְנַע טוֹב לַהוֹלְכִים בְּתָמִים.

‎וְעִקַּר הַמְּנוּחָה שֶׁרָאוּי לָאָדָם לְבַקֵּשׁ לוֹ זוֹ מְנוּחַת הָעוֹלָם הַבָּא, וְלָכֵן יַטֶּה שִׁכְמוֹ וְעֹל יִסְבֹּל, וְלֹא יִבּוֹל. וִיהֵא מְחַשֵּׁב שְׂכַר מִצְוָה כְּנֶגֶד הֶפְסֵדָהּ, כִּי יָפָה שָׁעָה אַחַת שֶׁל קוֹרַת רוּחַ בָּעוֹלָם הַבָּא מִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה.