(353) חלק שני, פרק כז

וְהִנֵּה "סוּר מֵרָע" כּוֹלֵל כָּל הָעִנְיָנִים שֶׁל רַע: גֶּזֶל וְחָמָס וְאוֹנָאָה וְרִבִּית וּלְהוֹנוֹת לְזוּלָתוֹ וּלְהַלְבִּין פָּנָיו וְכַדּוֹמֶה. "וַעֲשֵׂה טוֹב" כּוֹלֵל כָּל עִנְיְנֵי הַטּוֹבוֹת, כִּצְדָקָה וּגְמִילוּת חֲסָדִים, וְהַחְזָקַת מִי שֶׁמָּטָה יָדוֹ וּקְבוּרַת מֵתִים וּבִקּוּר חוֹלִים וְהַכְנָסַת אוֹרְחִים וַהֲשָׁבַת אֲבֵדָה וַהֲשָׁבַת הֶעָבוֹט וְתַשְׁלוּמֵי שָׂכִיר בִּזְמַנּוֹ וְכַדּוֹמֶה עוֹד הַרְבֵּה מִצְוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ. וְעַל כֻּלָּם צָרִיךְ הָאָדָם לָשׂוּם אֶל לִבּוֹ וּלְזָרֵז אֶת עַצְמוֹ לְקַיְּמָן, וּכְמוֹ שֶׁרָאִינוּ בְּמִצְוַת שׁוֹפָר, שֶׁכָּל אֶחָד רָץ לְקַיְּמָהּ, כֵּן צָרִיךְ לִהְיוֹת בְּכָל הַמִּצְוֹת לָרוּץ אַחֲרֵיהֶן וְלִשְׂמֹחַ בְּקיּוּמָם, וּכְמוֹ שֶׁאָנוּ אוֹמְרִין בְכָל יוֹם: עַל כֵּן, ה' אֱלֹקֵינוּ, בְּשָׁכְבֵנוּ וּבְקוּמֵנוּ נָשִׂיחַ בְּחֻקֶּיךָ וְנִשְׂמַח בְּדִבְרֵי תּוֹרָתֶךָ וּבְמִצְוֹתֶיךָ לְעוֹלָם וָעֶד. (וּבַעֲוֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים אָנוּ מְדַבְּרִין עִם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁנַּעֲשֶׂה כֵּן, וְאָנוּ עוֹבְרִין עַל זֶה, וּמְקֻיָּם בָּנוּ, מַה שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עַל הַפָּסוּק: "כְּרֻם זֻלֻּת לִבְנֵי אָדָם" אֵלּוּ דְּבָרִים הָעוֹמְדִים בְּרוּמוֹ שֶׁל עוֹלָם, וּבְנֵי אָדָם מְזַלְזְלִין בָּהֶם.)