358. מזכה (ב)

וּבִכְלָל זִכּוּי הָרַבִּים, לוֹמַר בְּרָכוֹת בְּקוֹל רָם, כְּדֵי שֶׁיַּעֲנוּ הַשּׁוֹמְעִים 'אָמֵן', וּבִפְרָט בְּבִרְכוֹת הָעוֹלִים לְסֵפֶר תּוֹרָה, שֶׁיֵּשׁ הַסּוֹבְרִים שֶׁאִם לֹא הִשְׁמִיעַ קוֹלוֹ כְּדֵי שֶׁיַּעֲנוּ הַקָּהָל אָמֵן, בִּרְכוֹתָיו לְבַטָּלָה, כֵּיוָן שֶׁבְּרָכוֹת אֵלּוּ מְבָרֵךְ הָעוֹלֶה עֲבוּר כָּל הַקָּהָל, וּמוֹצִיא אֶת הָרַבִּים יְדֵי חוֹבָתָם. וְיָדוּעַ שֶׁגָּדוֹל הָעוֹנֶה אָמֵן יוֹתֵר מִן הַמְּבָרֵךְ, וּלְפִי גֹּדֶל הַמִּצְוָה יִגְדַּל שְׂכַר הַמְּזַכֶּה.

– – – –

וְכֵן בִּכְלָל זִכּוּי הָרַבִּים, שֶׁבְּעוֹמְדוֹ בִּקְהַל אֲנָשִׁים, אוֹ בִּסְעוּדוֹת, יִפְתַּח פִּיו בְּדִבְרֵי תּוֹרָה. וְאַף מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְדַבֵּר דִּבְרֵי תּוֹרָה, שָׁאוֹל יִשְׁאַל לְתַלְמִיד חָכָם שֶׁבְּתוֹכָם אֲפִילוּ דָּבָר קַל בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, וּמִתּוֹךְ שֶׁיִּפְתַּח בְּדִבְרֵי תּוֹרָה יַמְשִׁיכוּ לְדַבֵּר בָּזֶה, וְנִמְצָא גּוֹרֵם שֶׁיְּקַיְּמוּ דִּבְרֵי חֲכָמִים, שֶׁאָמְרוּ 'שְׁלֹשָׁה שֶׁאָכְלוּ עַל שֻׁלְחַן אֶחָד וְאָמְרוּ עָלָיו דִּבְרֵי תּוֹרָה, כְּאִילּוּ אָכְלוּ מִשֻּׁלְחָנוֹ שֶׁל מָקוֹם'.

וְכֵן בִּכְלָל מְזַכֶּה, שֶׁיִּשְׁתַּדֵּל לְתַקֵּן תַּקָּנוֹת וְהַנְהָגוֹת יְשָׁרוֹת בְּעִירוֹ. כְּלָל הַדְּבָרִים, כָּל אֲשֶׁר יוּכַל לוֹמַר "אַל נָא אַחַי תָּרֵעוּ", וְכָל אֲשֶׁר יוּכַל לִהְיוֹת מְעַשֶּׂה אֶת הָאֲחֵרִים לִדְבַר מִצְוָה בִּדְבָרָיו, אוֹ שֶׁמִּמֶּנּוּ יִרְאוּ וְכֵן יַעֲשׂוּ, זְכוּת הָרַבִּים תְּלוּיָה בּוֹ.