יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד
יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

361. פחד (א)

נאמר בפסוק 'פחד פחדתי ויאתיני', כלומר, הפחד שפחדתי ממנו, בא עלי. ונאמר עוד 'נכון לבו בטח בה', סמוך לבו לא יירא'. נמצא שהמפחד גורם רעה לעצמו, שבאים עליו דברים שלא היו ראויים לבא עליו, ורק מחמת פחדו גרם לעצמו את קיום הדבר שפחד ממנו, והבוטח בה' חסד יסובבנו (תהלים לב י). ואמנם האמת היא שאין אדם שליט במחשבתו, ואם יאמרו לו כל היום, 'אל תפחד, אל תפחד', הרי הוא מתפחד, אבל יוכל איש להפסיק את פחדיו על ידי שיתעמק במחשבות טהורות, שיחשוב, מה לי לפחד מרעות המתרגשות לבוא בעולם, הלוא טוב ליראה מפחד ה' ומהדר גאונו, ויסיע מליבו הפחד ויפנה לבבו למחשבות אחרות, שאין הלב יכול לחשב שתי מחשבות יחד, ומה בצע ומה יתן ומה יוסיף לו מה שיפחד, אם נגזרה עליו גזרה מוכרח שתבוא על ראשו כי אין מידו מציל, ואם לא נגזר עליו – פחדו נשאר לו. ולא עוד, אלא שאפשר שיבוא עליו מה שלא נגזר על ידי פחדו. לכן יתחזק האדם ויהיה לבו כלב האריה, בטוח בשם שלא תאונה אליו רעה, ואם נגזרה עליו שום גזירה, כל מה שה' עושה הוא לטובה, ומכל מקום אף על פי שלא יפחד, יש לו לחשוש, ולכן את אשר בכוחו לעשות – יעשה, ויקדים תפלה לצרה, ויעשה צדקה שמבטלת הגזירה, והשם הטוב בעיניו יעשה:

 

"אַחַי וְעַמִּי, לָקוֹחַ אֶת סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה, וּבָזֶה וְכָזֶה לִמְדוּ הֵיטֵב, לְטוֹב לָכֶם, שִׁמְעוּ וּתְחִי נַפְשְׁכֶם, שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה תַּשִּׂיגוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא" (מתוך הקדמת המחבר)