362. מהירות – מתינות (ב)

בִּפְרָט בְּעִנְיַן הַדִּין וְהַמִּשְׁפָּט, יָדוּעַ מַאֲמָר הַתַּנָּא 'הֱווּ מְתוּנִים בַּדִּין', בֵּין בְּדִינֵי מָמוֹנוֹת בֵּין בְּדִינֵי אִסּוּר וְהֶתֵּר, צָרִיךְ מְתִינוּת רַבָּה, שֶׁהֵם כַּהֲרָרִים הַתְּלוּיִים בִּשְׂעָרָה. וַאֲשֶׁר לֹא שָׁת לִבּוֹ לְכָךְ, רַבִּים חֲלָלִים הִפִּילָה, מַתִּיר הָאֲסוּרִים וְאוֹסֵר אֶת הַמֻּתָּר, וְנוֹשֵׂא עֲוֹן גֶּזֶל וּשְׁבוּעַת שָׁוְא, וְעָלָיו אָמְרוּ חז"ל 'הַגַּס לִבּוֹ בְּהוֹרָאָה, שׁוֹטֶה, רָשָׁע וְגַס רוּחַ', וְקָרוּי שָׂנְאוּי, מְשֻׁקָּץ, עַוָּל, חֵרֶם וְתוֹעֵבָה, וְכָהֵנָּה רָעוֹת. אֲשֶׁר עַל כֵּן, הַיּוֹשְׁבִים כִסְאוֹת לַמִּשְׁפָּט – חֲרָדָה יִלְבְּשׁוּ, וְלֹא יִהְיֶה לָהֶם לְבּוּשָׁהּ לוֹמַר לַשּׁוֹאֲלִים אוֹ לְבַעֲלֵי דִּינִים שֶׁיַּמְתִּינוּ, אֲפִלּוּ בְּדִין שֶׁדּוֹמֶה לוֹ שֶׁהוּא כְּבָר בָּקִי בּוֹ, אַף עַל פִּי כֵן יַחֲזֹר וִיחַפֵּשׂ הֵיטֵב, וְלֹא יֹאמַר דָּבָר עַד שֶׁיְּהֵא בָּרוּר לוֹ לְגַמְרֵי.