367. מוסר (א)

יְדוּעָה וּמְפֻרְסֶמֶת מַעֲלַת לִמּוּד הַמּוּסָר, עַד שֶׁפֵּרְשׁוּ הַמְּפָרְשִׁים אֶת מַאֲמָר חז"ל שֶׁאָמְרוּ 'בָּרָאתִי יֵצֶר הָרַע בָּרָאתִי לוֹ תּוֹרָה תַּבְלִין', עַל לִמּוּד הַמּוּסָר. וּבְדֶרֶךְ כְּלָל מִי שֶׁאֵינוֹ מַתְמִיד לִלְמֹד מוּסָר, לֹא טָעַם טַעַם יִרְאַת חֵטְא, וְדַרְכּוֹ יְשָׁרָה בְּעֵינָיו, וְיַחְשֹׁב בִּלְבָבוֹ אֲשֶׁר הוּא יְהוּדִי כָּשֵׁר. וְאַף אִם יִשְׁמַע אוֹ יִלְמַד פַּעַם בְּיוֹבֵל, אוֹ יִשְׁמַע דִּבְרֵי מוּסָר, אֵינוֹ פּוֹעֵל לוֹ וְאֵינוֹ מִתְעוֹרֵר כְּלָל, וְעַל זֶה אָמְרוּ 'רְשָׁעִים בְּחַיֵּיהֶם קְרוּיִים מֵתִים', שֶׁהֵם כַּמֵּתִים שֶׁאֵינָם מַרְגִּישִׁים בְּיִרְאַת ה' וְאַהֲבָתוֹ, בְּרִשְׁפֵּי שַׁלְהֶבֶת יָהּ כְּדָת מַה לַעֲשׂוֹת, וּמִתּוֹךְ כָּךְ אֵין שְׂמֵחִים עַל הַמִּצְווֹת יוֹתֵר וְיוֹתֵר מִמוֹצֵא שָׁלָל רַב, וְאֵין מִצְטַעֲרִים עַל הָעֲבֵרוֹת יוֹתֵר מִמִּי שֶׁמֵּתוֹ מוּטָל לְפָנָיו, כְּמוֹ שֶׁהָיָה רָאוּי שֶׁיִּצְטַעֲרוּ, וְהַכֹּל תָּלוּי לְפִי טָהֳרַת הַנֶּפֶשׁ.