374. מנהג (א)

יָדוּעַ מַאֲמָר חז"ל 'אָזַלְתְּ בְּקַרְתָּא אֲזֵל בְּנִימוּסָהּ' (-אִם אַתָּה הוֹלֵךְ לְעִיר מְסֻיֶּמֶת, תִּנְהַג בְּנִימּוּסֵי אוֹתָהּ הָעִיר), כְּלוֹמַר, שֶׁאֵין רָאוּי לְשַׁנּוֹת מִמִּנְהַג הַמָּקוֹם. וְאָמְנָם יֵשׁ מִנְהָגִים רָעִים שֶׁרָאוּי לְבַטְּלָם, אֲבָל צָרִיךְ פֶּלֶס וּמֹאזְנֵי מִשְׁפָּט, שֶׁאִם יֵשׁ בּוֹ סְרָךְ אִסּוּר וְאֵין לָהֶם עַל מַה שֶּׁיִּסְמֹכוּ, בְּוַדַּאי רָאוּי לְבַטֵּל הַמִּנְהָג בְּחֹזֶק יָד, וְלֹא יִשְׁמַע לְקוֹל מְלַחֲשִׁים חַסְרֵי מַדָּע, שֶׁרוֹצִים לְהַחֲזִיק מִנְהָג אֲבוֹתֵיהֶם בִּידֵיהֶם אַף כְּשֶׁהוּא מִנְהָג רַע, וְלֹא לְכָל דָּבָר אָמְרוּ 'גָּדוֹל כֹּחַ הַמִּנְהָג', כִּי לִפְעָמִים 'מִנְהָג' הוּא אוֹתִיּוֹת 'גֵּהִנֹּם'. אָמְנָם אִם אֵין בְּאוֹתוֹ מִנְהָג סְרָךְ אִסּוּר, אוֹ שֶׁיֵּשׁ לָהֶם עַל מַה שֶּׁיִּסְמֹכוּ, רָאוּי לָחוּשׁ לַמִּנְהָג.

וְלָכֵן, אַף שֶׁיֵּשׁ חֲשִׁיבוּת לַמִּנְהָג, מִכָּל מָקוֹם אֵין מִנְהָג רַע נֶחְשָׁב מִנְהָג כְּלָל. וְיֵשׁ בְּנֵי אָדָם שֶׁעוֹבְרִים עַל דִּבְרֵי תּוֹרָה וּמְבַטְּלִים כַּמָּה מִצְווֹת, כְּגוֹן נְטִילַת יָדַיִם וּסְעוּדָה שְׁלִישִׁית וְתַעֲנִית צִבּוּר וְכַדּוֹמֶה, וּכְשֶׁמּוֹחִים בְּיָדָם, אוֹמְרִים 'כָּךְ נָהַגְנוּ', וְכֵן כַּמָּה מִנְהָגִים רָעִים, וּבִטּוּל תּוֹרָה כְּנֶגֶד כּוּלָם, שֶׁנַּעֲשׂוּ כְּהֶתֵּר, בְּדָבָר כָּזֶה לֹא שַׁיָּךְ לֵילֵךְ אַחַר הַמִּנְהָג. וְאִם לֹא יוּכַל לִמְחוֹת בַּאֲחֵרִים, לְפָחוֹת שׁוֹמֵר נַפְשׁוֹ יִרְחַק מֵהֶם, וְלֹא יַעֲשֶׂה כְּמַעֲשֵׂיהֶם.