375. מנהג (ב)

אֲפִילוּ בְּעִנְיְנֵי הָעוֹלָם אֵין רָאוּי לֵילֵךְ אַחַר הַמִּנְהָג בְּכָל דָּבָר, כְּגוֹן בְּעִנְיַן הוֹצָאוֹת מָמוֹן מְרֻבּוֹת שֶׁנָּהֲגוּ לְהוֹצִיא, וְאַף מִי שֶׁאֵין יָדוֹ מַשֶּׂגֶת דּוֹחֵק עַצְמוֹ, וּמִצְטַמֵּק וְרַע לוֹ, מִפְּנֵי הַכָּבוֹד אוֹ מִפְּנֵי דֹּחַק בְּנֵי הַבַּיִת, וְלֹא זוֹ הִיא דֶּרֶךְ יְשָׁרָה, אֶלָּא יְדַקְדֵּק בְּסֵדֶר הוֹצָאָה כְּפִי הַהֶכְרֵחִי וּכְפִי כֹּחוֹ, וְאַל יָחוּשׁ לַמִּנְהָג, רַק יַעֲשֶׂה אֶת שֶׁלּוֹ.

אַךְ בִּתְנַאי שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה מַחְלֹקֶת, וּבִפְרָט לֹא עִם בְּנֵי בֵּיתוֹ, רַק בְּפֶה מָתוֹק וְלָשׁוֹן רַכָּה יְנַהֲגֵם וִיְנַהֲלֵם עַל פִּי דַּרְכּוֹ, כִּי גָּדוֹל הַשָּׁלוֹם.