376. מדות (א)

מִדּוֹת טוֹבוֹת וִישָׁרוֹת, מַה טוּבָן וּמַה יָפְיָין, הַמִּתְנַהֵג בָּהֶן אָהוּב לְמַעְלָה וְנֶחְמָד לְמַטָּה, וּמוֹצֵא חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אֱלֹקִים וְאָדָם. וּלְעֻמַּת זֹאת, קָשֶׁה עָנְשָׁן שֶׁל מִדּוֹת רָעוֹת, וְהַמִּתְנַהֵג בָּהֶן שָׂנְאוּי וּמְשֻׁקָּץ, רַע לַשָּׁמַיִם וְרַע לַבְּרִיּוֹת, כַּמְּבֹאָר בְּדִבְרֵי חז"ל.

וְאָמְנָם, יֵשׁ מִי שֶׁחֲנָנוֹ ה' טֶבַע טוֹב וּמִדּוֹת טוֹבוֹת וְדֵעוֹת נְכוֹנוֹת מִיּוֹם לֵידָתוֹ, וְיֵשׁ מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּטִבְעוֹ מִדּוֹת רָעוֹת. וּמִי שֶׁחֲנָנוֹ ה' דַּעַת, וְקַל לוֹ לְהִתְנַהֵג בְּמִדּוֹת טוֹבוֹת וִישָׁרוֹת, וּמַכִּיר בִּגְנוּת הַמִּדּוֹת הָרָעוֹת, יִתֵּן הוֹדָאָה עַל חֶלְקוֹ, כִּי טוֹב חֶסֶד זֶה מֵחַיִּים וּמִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא.