381. מילה
יָדוּעַ כַּמָּה גְּדוֹלָה מִצְוַת מִילָה, שֶׁנֶּחְשָׁב הַדָּבָר כְּאִילּוּ הִקְרִיב אֶת בְּנוֹ קָרְבָּן לַה'. וְאִם חֲנָנוֹ ה' שֶׁיּוֹדֵעַ לָמוּל בְּעַצְמוֹ אֶת בְּנוֹ, מַה טוֹב, וְאִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ לָמוּל בְּעַצְמוֹ, יִּזָּהֵר שֶׁכְּשֶׁמַּזְמִין אָדָם אַחֵר שֶׁיָּמוּל אֶת בְּנוֹ יֹאמַר לוֹ בְּפֵרוּשׁ שֶׁהוּא מְמַנֶּה אוֹתוֹ שָׁלִיחַ גָּמוּר, בְּאֹפֶן שֶׁיְּהֵא שְׁלוּחוֹ שֶׁל אָדָם כְּמוֹתוֹ, וִיהֵא חָשׁוּב כְּאִילּוּ הוּא עַצְמוֹ קִיֵּם אֶת הַמִּצְוָה הַמֻּטֶּלֶת עָלָיו. וְיִבְחָר אֶת הַמּוֹהֵל הַבָּקִי בְּיוֹתֵר, וְהֶחָכָם וִירֵא שָׁמַיִם בְּיוֹתֵר שֶׁיֵּשׁ בָּעִיר, וּבִזְכוּת זֶה יִהְיֶה בְּנוֹ חָכָם וִירֵא שָׁמַיִם.
וּמַה טוֹב אִם כָּל שְׁמוֹנַת הַיָּמִים, מֵהַלֵּידָה וְעַד הַבְּרִית, יַרְבֶּה לִלְמֹד בַּחֶדֶר שֶׁל הַתִּינוֹק, וּבִפְרָט בְּלֵיל שְׁמִינִי יַזְמִין אֲנָשִׁים חֲכָמִים שֶׁיִּלְמְדוּ כָּל הַלַּיְלָה אוֹ רֻבּוֹ, וְיִתְפַּלְלוּ עַל הַיֶּלֶד.
וְכֵן יִבְחַר לוֹ לְסַנְדָּק אִישׁ טוֹב, כִּי כָּל זֶה מוֹעִיל לְנֶפֶשׁ הַיֶּלֶד, לְהַמְשִׁיךְ עָלָיו קְדֻשָּׁה וְלֵב טָהוֹר וְרוּחַ נָכוֹן, וְטוֹב לוֹ לַאֲבִי הַבֵּן אִם יוּכַל הוּא עַצְמוֹ לִהְיוֹת הַסַּנְדָּק, שֶׁהוּא כְּמִזְבֵּחַ לְהַקְרִיב בְּנוֹ לְקָרְבַּן, "וְנִרְצָה לוֹ לְכַפֵּר עָלָיו".
