(39) פרק ב, ברכת הפת
יג. היוצא בברכת המוציא של חבירו (כגון בשבת), אסור לו להפסיק בין הברכה שאמר חבירו לבין האכילה, ומיד בסיום הברכה יענה אמן אחרי המברך.
ולא יטעם מן הפת עד שיטעם הבוצע תחילה.
ואם השומע הפסיק בדיבור קודם שהוא טעם, צריך לחזור ולברך. ואם המברך הפסיק – הוא צריך לחזור ולברך, ולגבי השומעים יש ספק אם צריכים לחזור ולברך, מאחר שהם לא הפסיקו. ויש מורים שלמעשה אין להם לברך שוב, שספק ברכות להקל.
© כל הזכויות שמורות למחבר הספר 'וזאת הברכה' אין להעתיק או להפיץ ללא אישור מפורש מהמחבר.
"הַאי מַאן דְּבָעֵי לְמֶהֱוֵי חֲסִידָא לְקַיֵּם מִילֵּי דִּבְרָכוֹת"
הָרוֹצֶה לִהְיוֹת חָסִיד, יְדַקְדֵּק וְיִזָּהֵר בְּהִלְכוֹת בְּרָכוֹת
(בבא קמא ל.)
הָרוֹצֶה לִהְיוֹת חָסִיד, יְדַקְדֵּק וְיִזָּהֵר בְּהִלְכוֹת בְּרָכוֹת
(בבא קמא ל.)
