408. נדיבות (ב)

כַּמָּה טוֹבָה מִדָּה טוֹבָה זוֹ שֶׁל רוּחַ נְדִיבָה, טוֹב לַשָּׁמַיִם וְטוֹב לַבְּרִיּוֹת, טוֹב לְעַצְמוֹ וְטוֹב לַאֲחֵרִים, טוֹב לָעוֹלָם הַזֶּה וְטוֹב לָעוֹלָם הַבָּא. וְזוֹ מַתָּת אֱלֹקִים הִיא, וְטֶבַע הוּא בָּאֱנוֹשׁ, וְיֵשׁ אֲשֶׁר מִטִּבְעוֹ הוּא פַּזְרָן גָּדוֹל, וְיֵשׁ אָדָם שֶׁהוּא קַמְצָן גָּדוֹל וְאֵינוֹ שׁוֹלֵט בְּעַצְמוֹ וְאֵינוֹ יָכוֹל אֲפִילוּ לְהוֹצִיא הוֹצָאוֹת לְצֹרֶךְ עַצְמוֹ וּלְהַחֲיוֹת אֶת נַפְשׁוֹ, אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר חֲנָנוֹ ה' טֶבַע טוֹב.

אָמְנָם, אַף מִי שֶׁטִּבְעוֹ רַע, אֵין זֶה פּוֹטֵר אוֹתוֹ מִיּוֹם הַדִּין, כִּי בְּיַד הָאִישׁ לַהֲפֹךְ אֶת טִבְעוֹ וּלְהַחְלִיף רַע בְּטוֹב, עַל יְדֵי הִתְבּוֹנְנוּת בְּשִׂכְלוֹ, עַל יְדֵי שְׁקִידָה בְּלִמּוּד מוּסָר, וְעַל יְדֵי מִלְחָמָה תְּמִידִית וְתַחְבּוּלוֹת, וּלְפִי גֹּדֶל הַצַּעַר גֹּדֶל הַשָּׂכָר. וְיִשְׁפֹּךְ נַפְשׁוֹ לִפְנֵי ה' שֶׁרוּחַ נְדִיבָה תִסְמְכֵנוֹ.

וְאָמְנָם זוֹ הַצָּרָה, כִּי דֶּרֶךְ כָּל אִישׁ יָשָׁר בְּעֵינָיו, וְחוֹשֵׁב כִּי יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ בִּנְתִינַת צְדָקָה, וְלָכֵן נָתְנָה הַתּוֹרָה שִׁעוּר בְּדָבָר זֶה, שֶׁיִּתֵּן הָאָדָם מַעֲשֵׂר מִכָּל רְוָחָיו בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה, וְאִם עוֹשֶׂה כֵּן – אַשְׁרָיו בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְטוֹב לוֹ בָּעוֹלָם הַבָּא.

מִדַּת הַנְּדִיבוּת אֵינָהּ שַׁיֶּכֶת רַק לְעִנְיְנֵי צְדָקָה, אֶלָּא גַּם לִבְנֵי בֵּיתוֹ, שֶׁיְּכַלְכְּלֵם בְּמִשְׁפָּט, כְּבִרְכַּת ה' אֲשֶׁר נָתַן לוֹ, וּכְדֶרֶךְ שֶּׁמּוֹצִיא הוֹצָאוֹתָיו, כָּךְ יְצַוֶּה ה' אִתּוֹ אֶת בִּרְכָּתוֹ, וְאִם הוּא עַל חַיָּיו וְעַל בְּנֵי בֵּיתוֹ לֹא חָס, לֹא יְרַחֲמֵהוּ עוֹשֵׂהוּ. אָמְנָם אֵלּוּ דְּבָרִים שֶׁאֵין לָהֶם שִׁעוּר, כָּל אָדָם כְּפִי שִׁעוּרוֹ יוֹשִׁיט יָדוֹ, וּבְמָקוֹם שֶׁאָמְרוּ לְקַצֵּר אֵינוֹ רַשַּׁאי לְהַאֲרִיךְ, וּמָקוֹם שֶׁאָמְרוּ לְהַאֲרִיךְ אֵינוֹ רַשַּׁאי לְקַצֵּר, שֶׁאִם רוֹאֶה שֶׁמְּזוֹנוֹתָיו מְצֻמְצָמִים – יְקַמֵּץ יָדוֹ, שֶׁהֲרֵי אָמְרוּ חז"ל 'עֲשֵׂה שַׁבָּתְךָ חוֹל וְאַל תִּצְטָרֵךְ לַבְּרִיּוֹת', וַאֲפִילוּ לָתֶת צְדָקָה וּלְהַרְבּוֹת בְּמִצְווֹת אֵינוֹ רַשַּׁאי כָּל כָּךְ, כֵּיוָן שֶׁחַיָּיו וְחַיֵּי אַנְשֵׁי בֵּיתוֹ קוֹדְמִים, וְכָל שֶׁכֵּן אִם יֵשׁ לוֹ חוֹבוֹת שֶׁחַיָּב לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁאָז הוּא חַיָּב לְקַמֵּץ בֵּין לְעַצְמוֹ וּבֵין לְאַנְשֵׁי בֵּיתוֹ, בֵּין בַּאֲכִילָתוֹ וּבֵין בְּמַלְבּוּשׁוֹ, וְחַיֵּי צַעַר יִחְיֶה עַד שֶׁיְּשַׁלֵּם לְנוֹשָׁיו, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁלֹּא יַרְבֶּה לַעֲשׂוֹת צְדָקָה, כִּי לֹא לִצְדָקָה תֵּחָשֵׁב, אֶלָּא עֲבֵרָה הִיא בְּיָדוֹ, וְלָכֵן טוֹב אִישׁ יְכַלְכֵּל דְּבָרָיו בְּמִשְׁפָּט.