413. נדיבות (א)

כַּמָּה טוֹבָה מִדָּה טוֹבָה זוֹ שֶׁל רוּחַ נְדִיבָה, טוֹב לַשָּׁמַיִם וְטוֹב לַבְּרִיּוֹת, טוֹב לְעַצְמוֹ וְטוֹב לַאֲחֵרִים, טוֹב לָעוֹלָם הַזֶּה וְטוֹב לָעוֹלָם הַבָּא. וְזוֹ מַתָּת אֱלֹקִים הִיא, וְטֶבַע הוּא בָּאֱנוֹשׁ, וְיֵשׁ אֲשֶׁר מִטִּבְעוֹ הוּא פַּזְרָן גָּדוֹל, וְיֵשׁ אָדָם שֶׁהוּא קַמְצָן גָּדוֹל וְאֵינוֹ שׁוֹלֵט בְּעַצְמוֹ וְאֵינוֹ יָכוֹל אֲפִילוּ לְהוֹצִיא הוֹצָאוֹת לְצֹרֶךְ עַצְמוֹ וּלְהַחֲיוֹת אֶת נַפְשׁוֹ, אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר חֲנָנוֹ ה' טֶבַע טוֹב.

אָמְנָם, אַף מִי שֶׁטִּבְעוֹ רַע, אֵין זֶה פּוֹטֵר אוֹתוֹ מִיּוֹם הַדִּין, כִּי בְּיַד הָאִישׁ לַהֲפֹךְ אֶת טִבְעוֹ וּלְהַחְלִיף רַע בְּטוֹב, עַל יְדֵי הִתְבּוֹנְנוּת בְּשִׂכְלוֹ, עַל יְדֵי שְׁקִידָה בְּלִמּוּד מוּסָר, וְעַל יְדֵי מִלְחָמָה תְּמִידִית וְתַחְבּוּלוֹת, וּלְפִי גֹּדֶל הַצַּעַר גֹּדֶל הַשָּׂכָר. וְיִשְׁפֹּךְ נַפְשׁוֹ לִפְנֵי ה' שֶׁרוּחַ נְדִיבָה תִסְמְכֵנוֹ.

וְאָמְנָם זוֹ הַצָּרָה, כִּי דֶּרֶךְ כָּל אִישׁ יָשָׁר בְּעֵינָיו, וְחוֹשֵׁב כִּי יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ בִּנְתִינַת צְדָקָה, וְלָכֵן נָתְנָה הַתּוֹרָה שִׁעוּר בְּדָבָר זֶה, שֶׁיִּתֵּן הָאָדָם מַעֲשֵׂר מִכָּל רְוָחָיו בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה, וְאִם עוֹשֶׂה כֵּן – אַשְׁרָיו בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְטוֹב לוֹ בָּעוֹלָם הַבָּא.