428. נס (ב)

וְאִם אָדָם סוֹמֵךְ עַל הַנֵּס עַל בֶּצַע כֶּסֶף, הֲרֵי זֶה פֶּתִי וְסָכָל, וְדוֹמֶה לְמַחְלִיף מַרְגָּלִית וְאֶבֶן יְקָרָה עַל גּוּשׁ עָפָר, וְאִם אֵין עוֹשִׂים לוֹ נֵס – הֲרֵי זֶה מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ, וְעָתִיד לִתֵּן אֶת הַדִּין כִּמְעַט כְּמוֹ מִי שֶׁמְּאַבֵּד עַצְמוֹ לָדַעַת. וְאִם מַכְנִיס עַצְמוֹ לִמְקוֹם סַכָּנָה, עוֹבֵר עַל מַה שֶׁאָמְרָה תּוֹרָה "וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם", כָּתְבָה הַתּוֹרָה לְשׁוֹן 'מְאֹד', לְלַמֵּד שֶׁצָּרִיךְ לְהִזָּהֵר וּלְהִשָּׁמֵר אֲפִילוּ מִסָּפֵק סְפֵיקָא וַחֲשַׁשׁ רָחוֹק שֶׁל סַכָּנָה. וְהָעוֹבֵר עַל מִצְוַת ה' – עָנוֹשׁ יֵעָנֵשׁ, אוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה אוֹ בָּעוֹלָם הַבָּא.