(43) שער הזכירה, פרק י

הג"ה. (וְזֶה לְשׁוֹן הָאַלְשִׁיךְ הַקָּדוֹשׁ עַל הַפָּסוּק: "וְהָיָה עַל אַהֲרֹן לְשָׁרֵת וְנִשְׁמַע קוֹלוֹ בְּבוֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ", וְהוּא כִּי הַמְנַבֵּל פִּיו בְּחֶלְאַת טֻמְאַת נִבְלַת פֶּה, שַׁקֵּץ יְשַׁקֵּץ פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ וְתַעֵב יְתַעֲבֵם, כִּי עָשָׂאָם בָּסִיס לְדָבָר הָאָסוּר. וְאֵיכָכָה יוּכַל לַעֲמֹד לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים בְּפֶה דּוֹבֵר נְבָלָה וְלֹא יִקְצֹף עַל קוֹלוֹ לֵאמֹר: מִי זֶה נִבְזֶה עָרֵב עַל לִבּוֹ לַעֲמֹד לְפָנָיו לְבַקֵּשׁ רָצוֹן עַל עֲוֹנוֹתָיו בְּנִיבוֹ נִבְזֶה בִּכְלִי מְכֹעָר מֻקְצֶה מֵחֲמַת מִאוּס? וְהֵן לוּ הָיִיתָ עֶבֶד מֶלֶךְ הָאָרֶץ, הַאִם הָיִיתָ עוֹמֵד לְפָנָיו לְשָׁרְתוֹ עַל שֻׁלְחָנוֹ בְּכֵלִים מִכֵּלִים צוֹאִים? הֲלֹא תִּכָּלֵם? וְגַם הוּא בְּרַעַשׁ גָּדוֹל מַלְאָךְ רָשָׁע יְצַוֶּה לְךָ לַהֲמִיתְךָ בֶּחָרֶב. וְעַתָּה שָׂא נָא קַל וָחֹמֶר, וּמָה אִם מֶלֶךְ הַכּוּשִׁי, חָרַשׁ אֶת חָרְשֵׁי אֲדָמָה לַהֶבֶל דָּמָה, תְּחַיֵּב אֶת רֹאשְׁךָ בְּשָׁרֵת אוֹתוֹ בִּכְלִי בִּלְתִּי טָהוֹר, וּמַה גַּם עַתָּה יַתּוּשׁ נָטוּשׁ, כִּי תֶּעֱרַב אֶת לִבְּךָ לְהִתְהַדֵּר לִפְנֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם, אֲשֶׁר לִגְדֻלָּתוֹ מִי מֵהַקְּדוֹשִׁים עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, בְּשָׂפָה בְּרוּרָה וּבִנְעִימָה קְדוֹשָׁה יִהְיֶה כְּדַאי לַעֲמֹד לְפָנָיו וּלְדַבֵּר אֵלָיו? קַל וָחֹמֶר בֶּן בְּנוֹ שֶׁל קַל וָחֹמֶר, כִּי יַקְרִיב אִישׁ וְהוּא בֶּן בְּלִיַּעַל, מְדַבֵּר אֵלָיו בְּטֻמְאַת שְׂפָתַיִם, כִּי פִּיךָ שָׁלַחְתָּ בְּרָעַת נִבְלַת הַפֶּה וַתִּמָּאֵס, וּמֵאַיִן וּלְאֵיךְ שַׂמְתָּ לִבְּךָ לְדַבֵּר אֵלָיו וְלוֹמַר לְפָנָיו 'הַלְּלוּיָה' בְּפֶה דוֹבֵר נְבָלָה? וְאוֹי לָּהּ לְאוֹתָהּ בּוּשָׁה, כִּי תָּבוֹא בֵּית ה', וְלֹא נִמְנַעְתָּ מִלְּהָבִיא עֲבִיט מֵי רַגְלַיִם בַּמִּקְדָּשׁ מִפְּנֵי הַכָּבוֹד הַשּׁוֹכֵן שָׁם, וְאָנָּה תּוֹלִיךְ אֶת חֶרְפָּתְךָ, כִּי תַּהֲפֹךְ כְּלִי שָׁרֵת, הָעוֹמֵד לְשָׁרֵת בּוֹ אֶת קוֹנְךָ לְאֶחָד מִן הַבִּיבִין, וַהֲלֹא עַל הַפֶּה שֶׁאָדָם שָׂח בּוֹ שִׂיחַת חֻלִּין בֹּשְנוּ מְאֹד לְהַלֵּל בּוֹ אֶת ה' כְּמַאֲמַר הָאוֹמֵר מִי יִתֵּן וְהָיָה לִי ב' פִּיּוֹת, א' לְדַבֵּר בּוֹ צָרְכֵי בֵּיתִי וְא' לְדַבֵּר בּוֹ עִם קוֹנִי, וּמַה גַּם עַתָּה, אֲשֶׁר בְּפֶה טָמֵא יַעֲרֹךְ לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ לְבַקֵּשׁ רָצוֹן, כִּי אֵיךְ יִהְיֶה לְרָצוֹן אֲמָרָיו, אִם הַסַּנֵּגוֹר הוּא הַקַּטֵּגוֹר, וּבְדַבֶּרְךָ בּוֹ יִהְיֶה לְךָ לְמַזְכִּיר עָוֹן? וְעַיֵּן שָׁם שֶׁהֵבִיא מַאֲמַר חֲזַ"ל עַל זֶה. וְסִיֵּם עַל זֶה, וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: וְהֵן זֹאת תִּרְמֹז תּוֹרָתֵנוּ בֶּאֱמֹר: "וְהָיָה עַל אַהֲרֹן" וְכוּ' לוֹמַר כִּי כַּאֲשֶׁר הַדִּבּוּר, שֶׁהוּא נִמְשָׁל אֶל הַמְּעִיל, שֶׁדִבַּרְנוּ בּוֹ לְמַעְלָה, יִהְיֶה עַל אַהֲרֹן לְשָׁרֵת בּוֹ, אֶת ה' וְלֹא לְמַה שֶׁהוּא הֶפְכּוֹ, אָז: "וְנִשְׁמַע קוֹלוֹ" בִּתְפִלָּתוֹ "בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ" לְדַבֵּר אִתּוֹ יִתְבָּרַךְ, מַה שֶּׁאֵין כֵּן אִם יִתְהַפֵּךְ חָלִילָה).