43. אהבת רעים (ט)

וְעִקָּר אַהֲבַת חֲבֵרִים הִיא עַל יְדֵי שֶׁיְּדַמֶּה אֶת עַצְמוֹ בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ כְּאִלּוּ הוּא בִּמְקוֹם חֲבֵרוֹ, כֵּיצַד הָיָה רוֹצֶה שֶׁיִּנְהֲגוּ עִמּוֹ. וְלָכֵן, אַף אִם הוּא עַצְמוֹ אֵינוֹ מַקְפִּיד עַל כְּבוֹדוֹ וְעַל בִּזְיוֹנוֹ, מִכָּל מָקוֹם יַחְשֹׁב שֶׁאִם הָיָה הוּא נָתוּן בְּמִדּוֹתָיו וּרְצוֹנוֹתָיו שֶׁל חֲבֵרוֹ, הָיָה רוֹצֶה שֶׁיְּכַבְּדוּהוּ וְשֶׁלֹּא יֹאמְרוּ לוֹ שׁוּם דָּבָר שֶׁמְּצַעֵר אוֹתוֹ, וְשֶׁלֹּא יִגְּעוּ בִּכְבוֹדוֹ, כָּכָה יַעֲשֶׂה הוּא לַחֲבֵרוֹ. וּבִזְכוּת זֶה ה' עוֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן, ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַּשָּׁלוֹם.