430. נפש

כָּל בַּעַל נֶפֶשׁ, תִּיקַר נַפְשׁוֹ בְּעֵינָיו, וְאַל יָחוּס עַל מָמוֹנוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֶחֱטָא עַל הַנֶּפֶשׁ, וּכְדֵי לְזַכּוֹת אֶת נַפְשׁוֹ, כִּי כָּל אֲשֶׁר לָאִישׁ יִתֵּן בְּעַד נַפְשׁוֹ, וְיָשִׂים עַצְמוֹ אַכְזָרִי כָּעוֹרֵב עַל גּוּפוֹ כְּדֵי לְזַכּוֹת אֶת נַפְשׁוֹ, כִּי הַגּוּף כָּלֵה וְאָבֵד כְּצֵל עוֹבֵר, וְכָל הַנָּאוֹת הַגּוּף אֵינָן אֶלָּא לְפִי שָׁעָה, הֶבֶל הֵמָּה מַעֲשֵׂה תַּעְתּוּעִים, וְהַנֶּפֶשׁ תָּשׁוּב אֶל הָאֱלֹקִים, וּפְרִי מַעֲלָלָיו יֹאכַל לְפִי מַעֲשָׂיו, אִם טוֹב וְאִם רַע, וְשָׁם הוּא הָעֹנֶג הָאֲמִתִּי, וְהַכָּבוֹד הָאֲמִתִּי, וְהָעֹנֶשׁ הָאֲמִתִּי, לְפִי פֶּלֶס וּמֹאזְנֵי מִשְׁפָּט אֲשֶׁר בְּיַד אֵל דֵּעוֹת ה'. וְגֵרִים אֲנַחְנוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, כְּאוֹרֵחַ נוֹטֶה לָלוּן בַּדֶּרֶךְ בַּמָּלוֹן, שֶׁאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ לְשׁוּם דָּבָר עַד כִּי יָבוֹא אֶל בֵּיתוֹ, כֵּן צָרִיךְ הָאָדָם לְהִתְנַהֵג כָּל יְמֵי הֱיוֹתוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְלֹא יַחְשׁוֹשׁ אֶלָּא לְזַכּוֹת אֶת נַפְשׁוֹ לָעוֹלָם הַבָּא, כִּי שָׁם בֵּיתוֹ.