מלאכת הרבנות יש לאהוב, והוא הלימוד והבקיאות בהוראה, אבל את הרבנות וההתרברבות בעצם יש לשנוא. ובעוונותינו הרבים עתה הדבר להיפך, אוהבים הרבנות ושונאים מלאכתה, לדעת להורות בדת ודין בבקיאות ועיון.

אמנם ההוראות דבר יקר הוא, ומי יורה דעה ומי ידון אם לא השרידים אשר ה' קורא, אבל הרב יאהב רק את מלאכת ההוראה, היינו הלימוד, כי מלאכת מצוה היא. אבל את הרבנות, אף שיהיה רב – ישנאנה. כך מצינו בר' זירא, כי אף שהיה מוכרח לקבל כבוד, היה לתועבה בעיניו רק על צד ההכרח. (רוח חיים א י)