432. נשים (א)

נָשִׁים חַיָּבוֹת בְּמִצְווֹת שֶׁלֹּא הַזְּמַן גְּרָמָא (-שֶׁאֵינָן תְּלוּיוֹת בִּזְמַן) כְּמוֹ הָאֲנָשִׁים, וְיֵשׁ מִצְווֹת שֶׁהֵן חַיָּבוֹת בָּהֶן אַף עַל פִּי שֶׁהֵן תְּלוּיוֹת בִּזְמַן, כְּגוֹן קִדּוּשׁ בְּשַׁבָּת, וַאֲכִילַת שָׁלֹשׁ סְעוּדוֹת בְּשַׁבָּת, וּקְרִיאַת הַמְגִלָּה, וְכָל הַמִּצְווֹת הַנּוֹהֲגוֹת בְּלֵיל פֶּסַח. וְכֵן בְּכָל אִסּוּרֵי לֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁבַּתּוֹרָה, מֻזְהָרוֹת הַנָּשִׁים כְּמוֹ הָאֲנָשִׁים.

וְיֵשׁ נָשִׁים שֶׁמֵקִילוֹת בְּאִסּוּרִים מֵחֲמַת שֶׁאֵינָן בְּקִיאוֹת בִּבְרָכוֹת וּתְפִלּוֹת וּבְסֵדֶר עֲשִׂיַּת הַמִּצְווֹת כַדָּת, וְאֵינָן יוֹדְעוֹת מַה הֵם הָאִסּוּרִים וְחוּמְרָתָם, וְלֹא בְּמֶרֶד וְלֹא בְּמַעַל חַס וְשָׁלוֹם, כִּי בְּמַה שֶׁהֵן יוֹדְעוֹת וּבְקִיאוֹת – הֵן נִזְהֲרוֹת יוֹתֵר מִן הָאֲנָשִׁים, וְלָכֵן הֵן חַיָּבוֹת לִלְמֹד אֶת הַהֲלָכוֹת שֶׁנּוֹהֲגוֹת בָּהֶן. וּבִהְיוֹתָן מִתְכַּנְּסוֹת יַחַד, בִּמְקוֹם לְשׁוֹרֵר שִׁירֵי גּוֹיִים וּלְדַבֵּר לָשׁוֹן הָרַע וּדְבָרִים בְּטֵלִים, מוּטָב שֶׁתִּלְמַדְנָה הֲלָכוֹת, סֵדֶר עֲבוֹדַת ה', וְכֵיצַד הִיא הַדֶּרֶךְ הָרְאוּיָה לְגַדֵּל אֶת יַלְדֵיהֶן וּלְהַרְבּוֹת בִּשְׁלוֹם הַבַּיִת וְכַדּוֹמֶה.