436. סבלנות (א)

מִדַּת הַסַּבְלָנוּת טוֹבָה וּנְעִימָה הִיא, וְזוֹ מִדָּה טוֹבָה הַנִּצְרֶכֶת לְכָל אָדָם, הַגָּדוֹל לְפִי גָּדְלוֹ, וְהַקָּטָן לְפִי קָטְנוֹ. אִם הוּא מִמַּנְהִיגֵי הָעָם, צָרִיךְ הוּא לִסְבֹּל אֶת מַשָּׂא הָעָם, וְלִסְבֹּל עֶלְבּוֹנוֹ מֵאֲנָשִׁים בְּנֵי בְּלִיַּעַל הַמַּתְרִיסִים כְּנֶגְדּוֹ, וְיַנְהִיגֵם וִיְנַהֲלֵם בְּנַחַת רוּחַ. וְכֵן כָּל אֶחָד בְּבֵיתוֹ צָרִיךְ פֶּלֶס וּמֹאזְנֵי מִשְׁפָּט וְשִׁקּוּל הַדַּעַת, אֵיזוֹהִי דֶּרֶךְ יְשָׁרָה, אִם לִזְרֹק מָרָה אוֹ לִסְבֹּל וְלִשְׁתֹּק, וְכַמָּה גְּבוּרָה צָרִיךְ לִסְבֹּל עַל עִנְיַן הַדִּבּוּר, לָכֵן אַף אִם יִהְיֶה לִבּוֹ בּוֹעֵר כָּאֵשׁ, וְהַדִּבּוּר מְקַשְׁקֵשׁ בְּתוֹכוֹ וְרוֹצֶה לָצֵאת הַחוּצָה, יִתְגַּבֵּר כַּאֲרִי לָכֹף אֶת יִצְרוֹ וְלַעֲצֹר אֶת דְּבָרָיו, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ 'מִילָה בְּסֶלַע, שְׁתִיקָה בִּשְׁנֵי סְלָעִים'. וּבִפְרָט בִּזְמַן כַּעַס יָשִׂים עַצְמוֹ כְּאִלֵּם לֹא יִפְתָּח פִּיו, כִּי בִּזְמַן כָּזֶה – לֹא בְּדַעַת יְדַבֵּר, וּשְׁתִיקָתוֹ יָפָה, כִּי שׁוֹמֵר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ שׁוֹמֵר מִצָּרוֹת נַפְשׁוֹ, וְזוֹכֶה לְרֹב טוּב.