437. סבלנות (ב)

וְכַמָּה סַבְלָנוּת צָרִיךְ מִי שֶׁרוֹצֶה לִהְיוֹת מְלַמֵּד תּוֹרָה לְתִינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן, אוֹ לְבָנָיו, כִּי לִפְעָמִים הֵם קָשִׁים לִשְׁמוֹעַ וּמְהִירִים לְאַבֵּד, אוֹ מֵחֲמַת שֶׁהֵם חַסְרֵי מַדָּע, אוֹ מֵחֲמַת שֶׁאֵין נוֹתְנִים לֵב לִשְׁמוֹעַ וּלְהָבִין, וְטֶבַע הוּא בֶּאֱנוֹשׁ שֶׁיִּכְעַס גַּם כַּעַס, וְצָרִיךְ סַבְלָנוּת לְהוֹכִיחָם כְּפִי הָרָאוּי לָהֶם לְפִי מַה שֶׁהֵם, וּלְנַהֲלָם בְּנַחַת, וְלַחֲזֹר עִמָּהֶם הַרְבֵּה.

֍     ֍   ֍

וְאֵין לְשַׁבֵּחַ וּלְפָאֵר אֶת מִי שֶׁהַכֹּל מְכַבְּדִים אוֹתוֹ וּמְנַשְּׂאִים אוֹתוֹ וְעוֹשִׂים רְצוֹנָם כִּרְצוֹנוֹ, שֶׁאֵינוֹ כּוֹעֵס, כִּי אִם בְּזֹאת יִתְהַלֵּל הַמִּתְהַלֵּל, כַּאֲשֶׁר מַכְעִיסִים אוֹתוֹ עַל פָּנָיו, וְעוֹשִׂים עִמּוֹ שֶׁלֹּא כַּהֹגֶן, וְהוּא סוֹבֵל אֶת הַכֹּל וּמַעֲבִיר עַל מִדּוֹתָיו, שֶׁבָּזֶה מַרְוִיחַ שֶׁמִּן הַשָּׁמַיִם מַעֲבִירִים לוֹ עַל כָּל פְּשָׁעָיו. וְיָדוּעַ מַאֲמָר חז"ל עַל הַפָּסוּק "תֹּלֶה אֶרֶץ עַל בְּלִי מָה", שֶׁהָעוֹלָם מִתְקַיֵּם עַל מִי שֶׁבּוֹלֵם פִּיו בִּשְׁעַת מְרִיבָה.