441. דינים הנוהגים בשבת וביו"ט, נג-נד
נג. לא יאמר אדם לחבירו, ואף לא לנכרי, שיעשה לו במוצאי שבת דבר, שאסור לעשותו בשבת עצמה, ואין גם אפשרות לעשותו בשבת עצמה בהיתר, מכיון שיש בכך משום 'ממצוא חפצך ודבר דבר', שהרי זה מוצא חפציו בשבת על ידי אמירתו. אמנם זהו רק בדברי חולין, לפי ש'חפציך – אסורים', אבל חפצי שמים – מותרים.
נד. ולכן לא יאמר אדם לנהג מונית, אפילו הוא גוי, שיהיה מוכן במוצאי שבת לקחתו למקום מסוים, אבל מותר לומר לו זאת בערב שבת, ובשבת עצמה לרמוז לו על כך, כגון ששואלו אם יבא אליו במוצאי שבת, או לומר לו שישמח אם יבא אליו במוצאי שבת. ואם זקוק לנסיעה זו לענין של מצוה, מותר בכל אופן לומר לו זאת בשבת.
ההלכות הן מתוך הספר 'שמירת שבת כהלכתה', וכל הזכויות שמורות ליורשי המחבר, הגרי"י נובירט זצ"ל. אין להעתיק או להפיץ לצורכי מסחר, מותר להפיץ לזיכוי הרבים בלבד, ללא תמורה.
"יְכוֹלָה הִיא שַׁבָּת שֶׁתְּרַחֵם עָלֵינוּ, וִיקַבְּצֶנּוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִגָּלוּתֵינוּ.
וְאִלְמָלֵי שָׁמְרוּ יִשְׂרָאֵל שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת כְּהִלְכָתָן, מִיַּד נִגְאָלִים".
(זוהר חדש, וישב)
וְאִלְמָלֵי שָׁמְרוּ יִשְׂרָאֵל שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת כְּהִלְכָתָן, מִיַּד נִגְאָלִים".
(זוהר חדש, וישב)
