446. ספר (ז)

וְהָאִישׁ אֲשֶׁר חֲנָנוֹ ה' חָכְמָה וְדַעַת, יְסַדֵּר סֵפֶר, לְמַעַן יָפוּצוּ מַעְיְנוֹתָיו חוּצָה וְיִהְיוּ שִׂפְתוֹתָיו דּוֹבְבוֹת בַּקֶּבֶר, וּבָזֶה יִקְנֶה זִכָּרוֹן וְיַד וָשֵׁם טוֹב מִבָּנִים וּמִבָּנוֹת. וְכָל חָכָם יַעֲשֶׂה בְּדַעַת, וְיִבְחָר לַעֲשׂוֹת סְפָרִים לְהוֹעִיל לָרַבִּים, כְּגוֹן לְתָרֵץ דִּבְרֵי הַגְּמָרָא וְהָרִאשׁוֹנִים, וְכֵן יְחַבֵּר פִּסְקֵי הֲלָכוֹת, אֲסֵפוֹת וְקִצּוּרִים מִמִּינִים שׁוֹנִים, לְהוֹעִיל וּלְזַכּוֹת אֶת הָרַבִּים, וּזְכוּת הָרַבִּים תְּלוּיָה בּוֹ וּבְכָל הַמְסַיְּעִים לְהַדְפִּיסָם, כִּי אִלְמָלֵא הַסְּפָרִים וְהַדְּפוּס – נִשְׁתַּכְּחָה תּוֹרָה מִיִּשְׂרָאֵל חַס וְשָׁלוֹם. וְיַקְדִּים תְּפִלָּה לִפְנֵי ה', שֶׁלֹּא יֵצֵא מִתַּחַת יָדוֹ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְתֻקָּן וְשֶׁיָּפוּצוּ מַעְיְנוֹתָיו חוּצָה. וְאַל יָחוּשׁ אִם קִדְּמוֹ אַחֵר בְּאוֹתוֹ חִבּוּר, כִּי מָּצִינוּ כַּמָּה נְבִיאִים מִתְנַבְּאִים בְּסִגְנוֹן אֶחָד, וְגַם הוּא יִבָּנֶה מִמֶּנּוּ.