יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד
יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

446. שמחה (ג)

עוד יתן החי אל לבו, מה יקר וגדולה נעשה לאיש אשר המלך חפץ בו, והקים מעפר דל ורצה בו שישרת לפניו, ישמח לבו ויגל כבודו וכל העם יאמרו אשריו ואשרי חלקו שזכה לכבוד גדול כזה, ואף על פי שסוף סוף המלך הוא בשר ודם כמותו, היום כאן ומחר בקבר. על אחת כמה וכמה צריך שישמח איש אשר מלך העולם – אשר אין מספר לגדודיו, מלאכים ושרפים עומדים ממעל לו ולגדולתו אין חקר ואין תכלית, בחר ורצה בנו לעמוד לשרת לפניו ולברך בשמו ולדבר אליו פנים אל פנים בכל עת, מה שלא נתן רשות למלאכי השרת, ומשתעשע בנו, ויש לו נחת רוח גדולה במעשינו. וכל זה, אף שבאמת אינו צריך לנו כלל, אלא רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות, כדי לתת להם שכר טוב בעמלם, ואי אפשר שלא לשמח בדבר זה.

וכבר כתבו גורי האריז"ל, שכשאומר האדם 'ברוך אלקינו שבראנו לכבודו והבדילנו מן התועים ונתן לנו תורת אמת' וכו', וכן באמרו, 'עלינו לשבח לאדון הכל שלא עשנו כגויי הארצות' וכו', ישמח כל אדם מישראל שמחה רבה. וכן באמרו, 'אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו', או באמרו, 'אשר קדשנו במצוותיו', וכל כיוצא בזה כמה דברים שתקנו לנו בנוסח תפלות וברכות, שאם יעמיק בהם להבין להשכיל כמה טובה ויקר וגדלה עשה לנו אבינו שבשמים, ישמח לבו ויגל כבודו על כל דבור ודבור.

 

"אַחַי וְעַמִּי, לָקוֹחַ אֶת סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה, וּבָזֶה וְכָזֶה לִמְדוּ הֵיטֵב, לְטוֹב לָכֶם, שִׁמְעוּ וּתְחִי נַפְשְׁכֶם, שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה תַּשִּׂיגוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא" (מתוך הקדמת המחבר)