449. סוד (ג)

מְאֹד צָרִיךְ הָאָדָם לְהִזָּהֵר שֶׁלֹּא לְגַלּוֹת סוֹדוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ לְשׁוּם אָדָם, וְאַף אִם יְצַוֶּה עַל אוֹתוֹ אָדָם שֶׁלֹּא יַמְשִׁיךְ לְגַלּוֹת זֹאת לַאֲחֵרִים, הֲרֵי גַּם חֲבֵרוֹ כְּמַעֲשֵׂהוּ יַעֲשֶׂה וִיגַלֶּה לְאַחֵר עַל מְנָת שֶׁלֹּא יְגַלֶּה לַאֲחֵרִים, וְסוֹף דָּבָר הַקּוֹל נִשְׁמַע.

וְלֹא רַק אִם נֶאֱמַר לוֹ הַדָּבָר בְּדֶרֶךְ סוֹד, שֶׁאָז וַדַּאי לֹא יְגַלֶּה, אֶלָּא כָּל שֶׁלֹּא אָמְרוּ לוֹ בְּפֵרוּשׁ 'לֵךְ אֱמוֹר', הֲרֵי הוּא כְּאִילּוּ אָמְרוּ לוֹ שֶׁלֹּא יֹאמַר זֹאת לַאֲחֵרִים, וְכַמָּה פְּעָמִים אָדָם מְדַבֵּר דְּבָרָיו עִם קְרוֹבָיו וּמְיֻדָּעָיו, וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ לְצַוּוֹת לָהֶם בְּפֵרוּשׁ שֶׁלֹּא יְגַלּוּ, וְהֵם הוֹלְכִים וּמְסַפְּרִים אֶת הַדְּבָרִים לַחוּץ, וְיוֹצְאִים מִכְשׁוֹלוֹת מֵהַדָּבָר.

וְכַמָּה מֵהַגְּנוּת וְהַדֹּפִי וְהָאִסּוּרִים מַגִּיעִים אֶל אוֹתָם הַמְּחַטְּטִים וּמְחַפְּשִׂים לֵידַע סוֹד אֲחֵרִים, עַל יְדֵי שְׁמִיעָה אֲחוֹרֵי הַכֹּתֶל, אוֹ גְּנֵבַת דַּעַת, אוֹ פְּתִיחַת אִגְּרוֹת שֶׁל אֲחֵרִים, וְיָדוּעַ חֵרֶם דְּרַבֵּנוּ גֵרְשׁוֹם מְאוֹר הַגּוֹלָה עַל הַקּוֹרֵא אִגֶּרֶת שֶׁל חֲבֵרוֹ. וּכְבָר כָּתַב בִּתְשׁוּבוֹת הֲלָכוֹת קְטַנּוֹת שֶׁהַמְחַטֵּט לֵידַע סוֹד אַחֵר עוֹבֵר עַל "לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיך", כִּי אֵין הֶבְדֵּל אִם מְגַלֶּה לַאֲחֵרִים אוֹ שֶׁמְּגַלֶּה לְעַצְמוֹ. לָכֵן שׁוֹמֵר נַפְשׁוֹ יִרְחַק מִכָּל אֵלֶּה, כִּי תוֹעֲבַת ה' כָּל עוֹשֶׂה אֵלֶּה, וְאַשְׁרֵי תְמִימֵי דֶּרֶךְ.