כדרך נימוסי המלך, כי אינו דומה אם איש אחד מאנשי המלך אשר יתעצל במלחמה, ולא יעשנה בשלימות כראוי, לא יפשע רק על עצמו על מה שסיכן עצמו בסכנה. אבל אם יפשע שר החמישים במלחמה בהתעצלותו, או שר האלף, הרי נמשך מזה קלקול גם לחמישים, ואלף איש שלו שנפלו במלחמה מחמתו, שהוא היה מנהיגם. אבל על כל פנים לא נמשך מזה קלקול לכללות המלחמה כולה, שהיא עדיין בתוקפה. אבל אם יתעצל במלחמה שר הצבא, המנהיג את כל המלחמה, הרי הוא מקלקל המלחמה כולה.

על זה אמרו חז"ל, מי שיש בידו למחות לאנשי ביתו ולא מיחה, נתפס באנשי ביתו, מי שיש בידו למחות באנשי עירו ולא מיחה, נתפס באנשי עירו, מי שיש בידו למחות בכל העולם וכו'. כי לפי גודל ההיזק וקלקול הנמשך מפשעיו הוא נידון. (דרשות מהר"ח)