יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד
יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

451. שכר מצוה

שנינו במשנה 'הוי מחשב שכר מצוה', וזה כלל גדול לכל היהדות, שהרי אדם טורח יום אחד כדי להרויח סכום מסוים, ובשביל רווח גדול יותר – יסכים לטרוח שבוע שלם. ועבור רווח עצום יתרצה לטרוח שנה שלמה או אף כמה שנים בכל טרחות שבעולם, יעלו הרים ירדו בקעות, כדרך הסוחרים הנוסעים ממקום למקום, אוכלי לחם העצבים. ואין האדם נותן ליבו לטרחות שטורח, מתוך שמחשב את הרווח שיבא לו על ידי זה. ולפעמים אחרי כל העמל והטורח – יפסיד ולא ירויח, וחוזר וטורח בדברים אחרים, לראות אולי ירויח. ואף אם ירויח שלל רב, הרי הכל הוא הבל ורעות רוח, ומה יתרון לאדם בכל עמלו, אף אם יהיה עשיר מופלג, הרי לא במותו יקח הכל, כי אם את אשר ישלח לפניו מצוות ומעשים טובים.

ואם תשאל לכל אדם מישראל כמה שוה תורה ומעשים טובים, יענה ויאמר שלא יערכנה כל כסף וזהב שבעולם, וכל חפצים לא ישוו בה. וזה אמת ויציב, שכל העושה מצוה כל שהיא, בין במחשבה בין בדבור בין במעשה, בודאי ובלי שום ספק שמרויח רווח רב יותר ממוצא שלל רב. והעובר עבירה אחת, בין שעבר על מצות עשה בין שעבר על מצות לא תעשה, הפסדו גדול מאד, יותר ממפסיד הון עתק, זה אמת ברור כשמש, כל ישראל מאמינים בזה. נמצא שמי שעובר על שום מצוה, או עושה עבירה בשאט נפש, הרי זה דומה לנוטל ארנק מלא כסף ומשליכו לים, או דומה למי שמאבד עצמו לדעת. וכבר אמרו חז"ל 'אין אדם חוטא אלא אם כן נכנס בו רוח שטות', שאין לך שוטה גדול מזה.

ומחשבות אלו הם כסולם המעלה את האדם מעלה מעלה, כי מתוך שלא לשמה בא לשמה, ויבין בלבבו שראוי לעבוד את השם שלא על מנת לקבל פרס, אלא לעשות נחת רוח לפניו, כי אין שכר גדול בעולם מזה שמלך גדול, רם ונישא, מלך מלכי המלכים, יתרצה בעבודת האדם הדומה להבל, שישרת לפניו ושיהיו מעשיו לרצון ולנחת רוח לפני כסא כבודו, אילו לא היה לנו אלא שכר זה – די לנו והותר. וכמו שאמרו חז"ל 'יפה שעה אחת של תורה ומעשים טובים בעולם הזה, מכל חיי העולם הבא'.

 

"אַחַי וְעַמִּי, לָקוֹחַ אֶת סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה, וּבָזֶה וְכָזֶה לִמְדוּ הֵיטֵב, לְטוֹב לָכֶם, שִׁמְעוּ וּתְחִי נַפְשְׁכֶם, שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה תַּשִּׂיגוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא" (מתוך הקדמת המחבר)