454. סרבנות

סַרְבָנוּת, רֻבּוֹ קָשֶׁה וּמִעוּטוֹ יָפֶה, כְּמַאֲמָר חז"ל לְגַבֵּי מִי שֶׁאוֹמְרִים לוֹ לָרֶדֶת לִפְנֵי הַתֵּבָה, פַּעַם רִאשׁוֹנָה יְסָרֵב, שְׁנִיָּה יַתְחִיל לְהִתְנוֹעֵעַ, שְׁלִישִׁית יֵרֵד. וְכֵן אָמְרוּ שֶׁ'מְּסָרְבִין לַקָּטָן, וְאֵין מְסָרְבִין לַגָּדוֹל'. וְדֶרֶךְ יְשָׁרָה הִיא שֶׁאַל יְסָרֵב וְלֹא יַעֲבוֹר עַל דַּעַת שׁוּם אָדָם, וִיבַטֵּל רְצוֹנוֹ וְדַעְתּוֹ מִפְּנֵי רְצוֹן וְדַעַת אֲחֵרִים, בְּדָבָר שֶׁאֵין בּוֹ עֲבֵרָה.
וְכַמָּה מֵהַגְּנוּת הוּא מִנְהָג הָעוֹלָם, שֶׁהַנּוֹתֵן מַפְצִיר הַרְבֵּה לִתֵּן, וְהַמְּקַבֵּל מְסָרֵב הַרְבֵּה מִלְּקַבֵּל, וּמַפְצִירִין זֶה בָּזֶה עַד בּוֹשׁ, לֹא טוֹב הַדָּבָר. רַק פַּעֲמַיִם שָׁלוֹשׁ יְסָרְבוּ, אִם יִרְצֶה – יְקַבֵּל, וְאִם לָאו – אַל יַעֲבִירֶנּוּ עַל דַּעְתּוֹ בְּעַל כָּרְחוֹ, אֶלָּא יַנִּיחֵנוּ שֶׁיַּעֲשֶׂה מַה שֶּׁלִּבּוֹ חָפֵץ, כִּי רְצוֹנוֹ שֶׁל אָדָם זֶהוּ כְּבוֹדוֹ, וּבָזֶה יִהְיֶה מְעֹרָב עִם הַבְּרִיּוֹת, וְיִמְצָא חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב.