אמרו חז"ל 'שינה של שחרית מוציאה את האדם מן העולם', וחבל על כך שמצויים בני אדם העוסקים במלאכתם בתחילת הלילה, או עוסקים בשחוק והוללות, וישנים שינה של שחרית עד שיעבור זמן קריאת שמע ותפלה, וכשעומדים משנתם – רוצים למהר לילך לחנות לעסקם, ומתפללים אחרי שעבר זמן קריאת שמע תפילה חטופה וקטופה, ואינם חוששים לבוא לבית הכנסת אלא משבת לשבת, או גם בשני וחמישי לחצי התפילה.

וכבר כתב החיד"א, רעדה אחזתני איך הותרה הרצועה להתפלל ביחידות, וגם אחרי זמן קריאת שמע, שהרי אמרו חז"ל שאדם כזה חייב נדוי. ובמדרש אמרו, שהמבטל שמיעת קדיש וקדושה חייב נידוי. וחז"ל בגמרא ובזוהר הפליגו במעלת תפילה בציבור. ואם רע עשות זאת אפילו פעם אחת, הדברים קל וחומר להתמיד בזה, שהוא רע ומר.

והרי עתה, בעוונותינו, כמעט כל יהדותנו וכל עבודתנו לבוראנו הנה הינם אלו השלש תפילות, ואם גם בזה נחסיר ונזלזל, מה אנו ומה חיינו.

והאיש אשר הוא יהודי, ומאמין בתורה ובדברי חז"ל, יחוס על נפשו ועל כבוד קונו, ולא יהא מאבד עצמו לדעת, ובעוד עיניו פקוחות – בטרם יבואו ימי הרעה אשר לא תועיל החרטה – יתחרט על מעשיו, ויעזוב דרכו הרעה וילך בדרך טובים, ושב ורפא לו.