כב. האוכל פירות, לכתחלה נכון לכוין בדעתו בעת הברכה על כל הפירות שיביאו לפניו אחר כך, אפילו מינים אחרים שברכתם שוה עם מין זה שמברך. ואם כיון כך כשבירך על פירות שלפניו, והביאו לו יותר מאותו מין, אין צריך לברך. ואם לא כיון כן, אם קבע לאכילת הפירות, וסילק דעתו מלאכול עוד, וכגון שאמר בואו ונברך וכדו', דעת הפרי מגדים (סי' קעט מש"ז סק"ב) שאם רוצה לאכול עוד רשאי לאכול בלי ברכה ראשונה, דבפירות וכדו' לא מהני סילוק. ואם לא קבע על הפירות, אלא אחר שאכל מהם נמלך מלאכול עוד, דעת המגן אברהם (סי' ר"ו סק"ז) שצריך לברך. ולדינא, ספק ברכות להקל.
וכן אם בירך על הפירות בסתם, שלא חשב לאכול עוד [וגם לא חשב שלא לאכול], ואכל מהם, ואחר כך הביאו לו עוד מאותו מין, או מפרי אחר שברכתו גם כן בורא פרי העץ, ועדיין מונחים לפניו מהפירות הראשונים שבירך עליהם, יש אומרים שצריך לחזור ולברך, דאין קביעות לפירות ויש אומרים שאין צריך לברך, וספק ברכות להקל.
וגם אם אין מונחים לפניו מהפירות הראשונים, ואחר כך הביאו לו מאותו מין, אף שדעת המגן אברהם דצריך לברך, דעת הלבוש שאין צריך לחזור ולברך, וספק ברכות להקל. ולכתחלה טוב ליזהר לכוין דעתו על כל מה שיביאו לו.
וכל זה באדם בביתו, אבל אורח אצל בעל הבית – סומך על דעתו ואינו מברך על הפירות הנוספים שהביאו לפניו. ואפילו אם בירך על מין אחד והביאו לפניו אחר כך ממין אחר שברכתו שוה לברכת הראשון, כגון שהיה אוכל מפרי אחד שברכתו העץ ואחר כך הביאו לפניו פרי אחר שגם כן ברכתו העץ, אינו מברך על המין השני. ואפילו במאכל ומשקה שברכתם שוה, כגון שהיה אוכל דגים, והביאו לפניו שכר, אינו מברך על המשקה. והוא הדין אם היה שותה שכר והביאו לפניו דגים, אינו מברך על הדגים, שספק ברכות להקל.
