נאמר בתהילים 'דובר שקרים לא יכון לנגד עיני', והוא מארבע כתות שאינן מקבלות פני שכינה. ואמרו חז"ל, כל המשקר כאילו עובד עבודה זרה.

וזה אחד מסימני ישראל, שאינם משקרים, שנאמר 'שארית ישראל לא יעשו עולה, ולא ידברו כזב, ולא ימצא בפיהם לשון תרמית'. ומי שיש בו מדה זו לדבר שקרים, עובר על מה שאמרה תורה 'מדבר שקר תרחק', וענשו גדול, שהרי לא נאמר בשום עבירה לשון הרחקה כמו בזו, ונוסף על זאת, הוא חרפת אדם ובזוי עם, שהרי אפילו גויים, 'אשר פיהם דבר שוא וימינם ימין שקר', יש מהם שנזהרים מאד מלדבר שקר, לפי שהדעת הישר רואה ויודע שהוא דבר מכוער שנאוי ומתועב, וכך עונשו של בדאי, שאפילו אומר אמת אין שומעים לו, שקונה שם רע לעצמו שאין בפיו דבר אמת. ולעומת זאת, המדבר אמת קונה שם טוב לעצמו.

וכבר אמרו במדרש בדרך משל, שה'שקר' נשא לו לאשה את ה'פחתא', ההפסד והחסרון, והבטיח לתת לה את כל רווחיו, ולכן כל מה שהאדם מרויח על ידי השקר, מופסד ונחסר.

ובודאי שהמשקר במסחרו אינו רואה סימן ברכה, ואם יראה סימן ברכה לפי שעה, הרי הוא 'עושה עושר ולא במשפט, בחצי ימיו יעזבנו'. ויש עושר שמור לבעליו לרעתו, וכשיתערב ממון של איסור עם ממון של היתר, יאבד גם הממון המותר.