אף דהלכתא גמירא לה בש"ס, שהיחיד רשאי לחדש דבר בתפילתו על צרכי עצמו וצערו, בכל ברכה לפי עניינה, גם בזה צריך שלא תהא תכלית כוונתו על צערו, ולא זו הדרך הנכונה לישרים בליבותם.

כי באמת יפלא, איך שייך לבקש ולהתחנן כלל לפניו יתברך שמו, להסיר מעליו צערו ויסוריו, כמו בענין רפואות הגוף, הרופא משקהו סממנים חריפים, או אם הוכרח אף גם לחתוך אבר אחד לגמרי, שלא יתפשט ארס החולי יותר, האם יתחנו אליו החולה שלא ישקהו הסממנים או שלא יחתוך האבר, הלא החולה עצמו שוכרו לכך. כן, איך ישפוך שיח לפניו יתברך שמו להסיר מעליו היסורים, הלא המה רטיה וסמא דחיי לכפר עוונותיו.

אמנם, תכלית הכוונה צריכה שתהיה רק צורך גבוה, כי במקום שיש חילול שמו יתברך, כגון צרת כלל ישראל, מחויבים לבקש ולשפוך שיח לפניו יתברך שמו על חילול שמו יתברך, ואך למען שמו יעשה. וגם היחיד על צערו, אף אם אין חילול השם בדבר, יש מקום גם כן לבקש לפניו יתברך על גודל הצער של מעלה בזמן שאדם שרוי בצער למטה, וכשהאדם אין מרגיש צערו מיסוריו, מגודל מרירותו מצערו כביכול, המרורות הללו הן הן עצם מירוק פשעיו, ומתכפר בזה עד שיסורי עצמו בדלים ממנו. (נפש החיים ב יא)