יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד
יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

459. דיני אמירה לגוי בשבת, ג

הלכות מלאכת גוי בשבת וביו"ט

ג. כשם שאסור לומר לגוי בשבת וביו"ט לעשות מלאכה בשביל יהודי בשבת וביו"ט, כך גם אסור לרמוז לו בשבת וביו"ט בלשון ציווי המציינת לו ישירות שיעשה את המלאכה, בין שהרמז הוא על ידי דיבור, ובין שהרמז הוא על ידי תנועות.

יש אופן שמותר לרמוז לגוי שלא בלשון ציווי, דהיינו על ידי סיפור הצורך בעשיית המלאכה, כדי שיבין דבר מתוך דבר ויעשנה, והיינו באופן שניתן להשתמש – בשעת הדחק – גם שלא על ידי מלאכת הגוי.

מותר לרמוז לגוי בערב שבת שיעשה מלאכה בשבת, וכן מותר לרמוז לו בשבת שיעשה מלאכה במוצאי שבת, ואפילו בלשון ציווי, בדרך רמז [ובתנאים שיבוארו להלן].

ההלכות הן מתוך הספר 'שמירת שבת כהלכתה', וכל הזכויות שמורות ליורשי המחבר, הגרי"י נובירט זצ"ל. אין להעתיק או להפיץ לצורכי מסחר, מותר להפיץ לזיכוי הרבים בלבד, ללא תמורה.

 

"יְכוֹלָה הִיא שַׁבָּת שֶׁתְּרַחֵם עָלֵינוּ, וִיקַבְּצֶנּוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִגָּלוּתֵינוּ. וְאִלְמָלֵי שָׁמְרוּ יִשְׂרָאֵל שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת כְּהִלְכָתָן, מִיַּד נִגְאָלִים". (זוהר חדש, וישב)