461. ענווה (א)

עֲנָוָה הִיא מִדָּה טוֹבָה שֶׁאֵין כְּמוֹתָהּ, כְּמַאֲמָר חז"ל 'עֲנָוָה גְּדוֹלָה מִכּוּלָּם', וְהִיא אַב הַתּוֹרָה וְהַמִּדּוֹת הַטּוֹבוֹת, וְרֵעוֹתֶיהָ מוּבָאוֹת אַחֲרֶיהָ, אַהֲבָה וְאַחְוָה שָׁלוֹם וְרֵעוּת עִם כָּל אָדָם, וּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מִדָּה זוֹ אֵינוֹ כּוֹעֵס כְּלָל, וּמַעֲבִיר עַל מִדּוֹתָיו, וְרוּחוֹ רוּחַ נִשְׁבָּרָה, וְלִבּוֹ לֵב נִשְׁבַּר וְנִדְכֶּה, וְאֵינוֹ מַקְפִּיד עַל דָּבָר, וּבוֹרֵחַ מִן הַכָּבוֹד, וְאֵינוֹ מְבַקֵּשׁ גְּדֻלָּה, וְאֵינוֹ חוֹמֵד כָּבוֹד, וְאֵינוֹ מַחֲזִיק טוֹבָה לְעַצְמוֹ, וְכָהֵנָּה רַבּוֹת מִדּוֹת טוֹבוֹת וִישָׁרוֹת הֵן נִגְרָרוֹת מִן הָעֲנָוָה בֶּאֱמֶת. וּלְפִי גֹּדֶל שִׁבְחָהּ וְטוֹבָתָהּ, קָשָׁה מְצִיאוּתָהּ, וְצָרִיךְ הָאָדָם לְהִתְגַּבֵּר עַל יִצְרוֹ בְּמַחְשָׁבוֹת טְהוֹרוֹת תְּדִירוֹת, וּבְתַחְבּוּלוֹת יַעֲשֶׂה מִלְחָמָה נֶגֶד יִצְרוֹ הַמְּפַתֵּהוּ שֶׁיִגְבַּהּ לִבּוֹ וְיִהְיֶה תוֹעֲבַת ה'. וְאַל יָזוּז מִפִּיו וּמִמַּחְשַׁבְתּוֹ לֵאמֹר, מַה אָנוּ וּמַה חַיֵּינוּ, מַה כֹּחֵנוּ וּמַה צִדְקֵנוּ, הֲלֹא כָּל הַגִּבּוֹרִים כְּאַיִן, וְאַנְשֵׁי הַשֵּׁם כְּלֹא הָיוּ, וַחֲכָמִים כִּבְלִי מַדָּע, וּנְבוֹנִים כִּבְלִי הַשְׂכֵּל, כִּי כָּל מַעֲשֵׂינוּ תֹהוּ וִימֵי חַיֵּינוּ הֶבֶל.