ידוע מאמר חז"ל, שכל העולם כולו נזדעזע כשאמר הקדוש ברוך הוא 'לא תשא את שם ה' אלקיך לשוא'. ואפילו להשבע באמת בבית הדין, כשהוא מוכרח להשבע, אמרו חז"ל שאין כל אדם רשאי להשבע, אלא 'את ה' אלקיך תירא', שתהיה כאברהם ויוסף ואיוב שנאמר בהם ירא אלקים. 'ואותו תעבוד', שתהיה כמשה עבד השם, 'ובו תדבק', אז 'ובשמו תשבע', אם יש בך כל המידות האלו, יש לך רשות להשבע בשמי, ואם לאו, אין לך רשות לשבע בשמי, אפילו באמת.

ולא זו בלבד שאסור להשבע בשם השם, אלא אפילו להשבע על נפשו ועל חייו ללא צורך, אסור. וכל שכן בשבועה לשקר, שנפש עצמו הוא חובל. ויש מקומות שלימדו לשונם להשבע על כל דבור ודבור בחיי אביהם או אחיהם או חיי חברו שמדבר עמו, והם דברים של גנאי וחסרון כבוד ובזיון, מלבד איסור שבועות שוא. ובאמת ששבועה זו היא דרך שטות ללא צורך, אם יאמינו, יאמינו, ואם לא יאמינו, לא יאמינו. ומה אכפת לו. וכך ענשו של הרגיל להשבע, שאין מאמינים לכל שבועותיו.