יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד
יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

465. שקידה (ב)

גם לענין תפלות ותחנונים, האיש אשר ישקוד לשפוך שיחה, ותחנונים ידבר מדי יום ויום, סוף שתפילתו עושה פירות, ומתקבלת לפני ה'. ובפרט אם מתפלל על חפצי שמים או לשם שמים. וכן כתב בספר החסידים, שאף מי שאינו ראוי לכך שיעשה הקדוש ברוך הוא בקשתו, מתוך שמרבה בתחנונים או שמבקש על חפצי שמים, הקדוש ברוך הוא שמוע ישמע צעקתו, הנה כי כן אשרי אדם שומע לשקוד על דלתי העיון וללמוד ספרי מוסר, ולפני השם ישפוך שיחו, הן צדיק בארץ ישולם על ידי כן.

וכבר אמרו במדרש שאמרה תורה, אם יום תעזבני, יומים אעזבך, והלואי על ידי שקידה ויגיעה רבה אולי נוכל להשיג מעט מחכמת התורה ויראת השם ושלמות המידות, כי דלונו מאד בדור יתום זה, ובפרט בענין עבודת המחשבה ליראה ולאהבה את השם הנכבד והנורא ולדבקה בו.

ולחשב מחשבות הגורמות ענוה ושלמות המידות, היא עבודה הצריכה יגיעה ושקידה רבה, וזו היתה מעלת אבות העולם ומשה רבנו ודוד המלך וכל קדושים אשר בארץ, שהיו שוקדים במחשבות טהורות ודבקות גדול כל היום וכל הלילה. וכבר אמרו שחייב כל אדם לומר 'מתי יגיעו מעשי למעשי אברהם יצחק ויעקב'. ועם כי דלונו מאד, את אשר בכוחנו לעשות נעשה, שלא לפנות לבבנו לבטלה, וה' אלקים יעזור לנו:

 

"אַחַי וְעַמִּי, לָקוֹחַ אֶת סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה, וּבָזֶה וְכָזֶה לִמְדוּ הֵיטֵב, לְטוֹב לָכֶם, שִׁמְעוּ וּתְחִי נַפְשְׁכֶם, שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה תַּשִּׂיגוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא" (מתוך הקדמת המחבר)