471. ענייה (ג)

וִיכַוֵּן בְּכָל עֲנִיָּה, שֶׁיֵּשׁ בָּהּ סוֹדוֹת עֲמוּקִים וְעֶלְיוֹנִים, וּבוֹנֶה בַּשָּׁמַיִם עֲלִיּוֹתָיו, וְעוֹשֶׂה נַחַת רוּחַ גְּדוֹלָה לְיוֹצְרוֹ. צֵא וּלְמַד מֵהַשָּׂכָר שֶׁבּוֹ, שֶׁהֲרֵי אָמְרוּ 'כָּל הָעוֹנֶה אָמֵן יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא בְּכָל כֹּחוֹ, קוֹרְעִין לוֹ גְּזַר דִּינוֹ, וּמוֹחֲלִין לוֹ עַל כָּל עֲווֹנוֹתָיו', וּפֵרְשׁוּ הַמְּפָרְשִׁים, שֶׁ'בְּכָל כֹּחוֹ' הַיְנוּ בְּכָל כַּוָּנָתוֹ וּבִתְנוּעַת אֵיבָרָיו הַפְּנִימִיִּים. וְלָכֵן רָאוּי לְכָל יְרֵא הַשֵּׁם לְהִתְחַזֵּק בְרֹב עוֹז וְתַעֲצוּמוֹת, לַעֲנוֹת וּלְכַוֵּן כָּרָאוּי כְּפִי יְדִיעָתוֹ, פַּעַם אַחַת יוֹתֵר.
וְאִלּוּ הָיוּ יוֹדְעִים אוֹתָם הַנִּמְנָעִים מִלַּעֲנוֹת, אֶת גֹּדֶל שְׂכַר עֲנִיַּת אָמֵנִים וִיהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא, וּבָרְכוּ, וּקְדֻשָּׁה, הָיוּ רוֹדְפִים לֵילֵךְ לִשְׁמוֹעַ וְלַעֲנוֹת, וְהָיוּ שְׂמֵחִים עַל עֲנִיָּה אַחַת כְּמוֹצְאֵי שָׁלָל רַב. ה' יִטַּע בְּלִבֵּנוּ אַהֲבָתוֹ וְיִרְאָתוֹ, לַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ כִּרְצוֹנוֹ, אָמֵן, כֵּן יְהִי רָצוֹן.