יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד
יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

473. שמירה (ב)

כשיש מגפה בעיר חס ושלום, יקיים דברי חז"ל שאמרו 'כנס רגליך', או יברח לו, והיתה לו נפשו לשלל. ואל יאמר אדם כדעת הטפשים האומרים 'אם ה' לא ישמר עיר שוא שקד שומר', ואם ירצה הקב"ה שימות – לא תעזור לו השתדלותו להנצל, ואם רצון ה' שיחיה – אף אם לא יישמר כלל יחיה, אין הדבר כן, כי הקב"ה ציונו להשמר ולשמור נפשותינו, ואף שבודאי הקב"ה יכול להחיות את האדם בתוך המגפה, ולהפך, אין זו סתירה לחובתנו להשתדל ולשמור נפשותינו, כי שלשה מיני גזרות יש: א. יש אדם שזכויותיו גדולות ומזלו חזק, ואפילו אם לא יהיה לו רופא, ויעשה דברים המזיקים למחלתו, מכל מקום לא ימות אלא חיה יחיה. ב. יש שנגזרה עליו מיתה רחמנא לצלן, ואפילו אם ישמור את עצמו בכל השמירות שבעולם, גם הרופאים לא יועילו ולא יצילו. ג. יש מי שמחמת עוונותיו מניחים אותו תחת הטבע, אם ישמור ויתנהג ברפואות על פי הטבע, חיה יחיה. ואם לאו, ימות, ועל כגון זה נאמר 'ויש נספה בלא משפט'.

ולכן כל אדם צריך לחשוש שהוא שייך לאותם המונחים תחת יד הטבע, וצריך לעסוק ברפואות בעת מחלתו, כי אם לא יעשה כן וימות, הרי זה מתחייב בנפשו, שהרי עבר על מה שכתוב בתורה 'ונשמרתם מאד לנפשותיכם'. והאיש שאינו נשמר ואינו מתנהג על פי הטבע לבקש רפואה לחוליו, מלבד שענוש יענש על עוברו על מה שכתוב בתורה, עוד חסרון יש בזה שנמצא שסומך על הנס, ואם עושים לו נס – מנכים לו מזכויותיו.

 

"אַחַי וְעַמִּי, לָקוֹחַ אֶת סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה, וּבָזֶה וְכָזֶה לִמְדוּ הֵיטֵב, לְטוֹב לָכֶם, שִׁמְעוּ וּתְחִי נַפְשְׁכֶם, שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה תַּשִּׂיגוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא" (מתוך הקדמת המחבר)