473. עצבות (א)

הָעַצְבוּת הִיא מִדָּה רָעָה, מִנֶּפֶשׁ וְעַד בָּשָׂר מְכַלָּה, כִּי מִשֹּׁרֶשׁ נָחָשׁ יוֹצֵא, כִּי נָחָשׁ עָפָר לַחְמוֹ, וְהָעַצְבוּת בָּאָה מִיְּסוֹד הֶעָפָר. וְכַמָּה רָעוֹת בָּאוֹת אַחֲרֶיהָ, שֶׁעוֹבֵד אֶת הַשֵּׁם בְּעַצְבוּת וּפָנִים זוֹעֲפוֹת, וּכְבָר נֶאֱמַר בַּפָּסוּק "תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב מֵרֹב כֹּל", וְגוֹרֵם מַחְלֹקֶת וּקְטָטָה.
וְהִנֵּה מִדָּה זוֹ שֶׁל הָעַצְבוּת, יֵשׁ שֶׁבָּאָה לוֹ מֵחֲמַת נֵזֶק שֶּׁאֵרַע לוֹ בְּגוּפוֹ אוֹ בִּנְכָסָיו, וְיֵשׁ מֵחֲמַת גַּאֲוָה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ, וּמִיַּד כְּשֶׁעוֹשִׂים לוֹ מַשֶּׁהוּ נֶגֶד רְצוֹנוֹ, אוֹ מַה שֶׁנִּרְאֶה לוֹ לְפִי דַּעְתּוֹ שֶׁאֵינוֹ לְפִי כְּבוֹדוֹ, תֵּכֶף אֵשׁ תּוּקַד בְּקִרְבּוֹ וַחֲמָתוֹ בָּעֲרָה בּוֹ. וּכְשֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְדַבֵּר דָּבָר וְלִנְקֹם נָקָם – מִתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ, בְּאֹפֶן שֶׁהָעַצְבוּת הִיא תּוֹלָדַת הַגַּאֲוָה וְהַכַּעַס, הַיּוֹצֵא מִן הַטָּמֵא, טָמֵא.
וְהָאִישׁ אֲשֶׁר הוּא טָהוֹר, יִתְגַּבֵּר לִדְחוֹת מֵעָלָיו מִדָּה זוֹ בְּמַחְשָׁבוֹת טְהוֹרוֹת, שֶׁאִם בָּאָה לוֹ הָעַצְבוּת מֵחֲמַת שֶׁעָשׂוּ לוֹ דָּבָר נֶגֶד רְצוֹנוֹ, יַשְׁפִּיל עַצְמוֹ וְיַחְשֹׁב, מַה אֲנִי וּמַה חַיַּי, וּמַה יִתֵּן וּמַה יוֹסִיף אִם מְכַבֵּד אוֹתִי אוֹ מְבַזֵּנִי אָדָם שֶׁכְּמוֹתִי לַהֶבֶל דָּמָה, וְהַכֹּל הָבֶל. וְאִם הָעַצְבוּת בָּאָה לוֹ מֵחֲמַת אֵיזֶה מִקְרֶה, יַחְשֹׁב וְיָבִין כִּי לֹא 'מִקְרֶה' הוּא, אֶלָּא גְּזֵרַת הַבּוֹרֵא לְטוֹבָתוֹ, "כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב הַשֵּׁם יוֹכִיחַ", וְיִשְׂמַח לִבּוֹ וְיָגֵל כְּבוֹדוֹ עַל כִּי הַשֵּׁם אֲהֵבוֹ.